פרק ו' משנה ח' - י'

לעילוי נשמתה של

שלומית

הרי דרקנסברג, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

"נאה לצדיקים ונאה לעולם" משנה ח' - הפירוש נכתב על ידי דני, גיס של שלומית.

משנה ח' מונה שמונה תכונות שונות אשר "נאה לצדיקים ונאה לעולם"

במבט מקרוב על התכונות הנמנות כאן, השכל הישר מתקשה להבין את הקשר בינם לבין צדיק!

על פניו, תכונות כמו נוי, כוח, עושר, וכבוד רחוקים שנות אור מהדמות של הצדיק, ואף עומדים בסתירה עם משניות קודמות בפרקי אבות (כגון "איזהו עשיר – השמח בחלקו" [1], ו"מאד מאד הוי שפל רוח", וב 48 מידות שהתורה נקנית: "המתרחק מן הכבוד" [2]).

כיצד ניתן להבין את קביעתו של ר' שמעון בן מנסיא כי תכונות אלו הם נאים לצדיקים?

עלינו קודם כל להבין מהו צדיק.

אם נחזור למקורותינו, נבחין בכמה דברים המאפיינים מהו צדיק.

הצדיק הראשון בתורה הוא נח (עליו אנו עומדים לקרוא השבת בפרשת השבוע) ועליו מסופר כי:

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-לוהים התהלך נח" [3].

יש כאן שני אפיונים של צדיק:

תמימות
הליכה בדרך ה'

לכאורה אפיונים אלו של צדקותו של נח רק מחזקות את שאלתינו המקורית, כיצד התכונות הנמנות במשנתינו עולות בקנה אחד עם ההגדרה של צדיק?

ניתן לענות על שאלתינו על ידי עיון מדוקדק בהמשך דברי ר' שמעון בן מנסיא, מפני שהוא אומר שכל התכונות הנמנות כאן לא רק "נאה לצדיקים" אלא "נאה לעולם". ועל כך להלן:

הרש"ר הירש

ר' שמשון רפאל הירש, מגדולי הרבנים בגרמניה של המאה ה19, מסביר כי שני הדברים האלו קשורים קשר הדוק. אם הצדיק מנצל את כל אותן תכונות המוזכרות במשנה בדרך ראויה, קרי בדרך התמימות ובהליכה בדרך ה' - אזי התנהגותו תעלה את אותן תכונות מרמה פשוטה לרמה של עבודת ה' ותהווה מגדלאור לעולם כולו.

כלומר הדגש כאן הוא לא רק על אותו הצדיק אלא איך התנהגותו של הצדיק משפיע לטובה על התנהגותם של אחרים. התכונות הללו הופכות לכלי בהם הצדיק מתהדר ומתקשט על מנת להשפיע על העולם.

הרמב"ם

במשנה תורה [4], הרמב"ם מתייחס לנקודה דומה. הוא אומר שהיינו עלולים להסיק מהמשנה "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" – שיש להתרחק מכל דבר נאה...

(נשים לב שהכבוד והנוי הנם שניים מהתכונות עליהן מדבר ר' שמעון במשנתינו)

אך הרמב"ם ממשיך ושולל דעה זאת ומסביר שאין כוונת התורה שהאדם לא יהנה מדירה נאה או מלבוש נאה, אלא שכאשר האדם עושה זאת, עליו לזכור מה חשוב ומה לא, והאם המטרה היא נוי כשלעצמה או שיש מטרה נעלה יותר לשם שמים.

לבסוף מסכם הרמב"ם בלשונו התמציתית:

"צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד".

"פעם אחת הייתי מהלך בדרך" משנה ט'

לא הרבה ידוע על רבי יוסי בן קסמא, ולא נותר הרבה מתורתו בכתובים. משנתנו, עם סיפורו הקסום "פעם אחת הייתי מהלך בדרך..." היא מן המקורות היחידים המיוחסים לו.

בהמשך הסיפור מסופר על שיחה קצרה שהתקיימה בין רבי יוסי לבין אדם אלמוני באמצע הדרך כאשר אותו אדם אלמוני מבקש ממנו לגור אתו בעירו תמורת סכום כסף מכובד, ורבי יוסי מסרב באופן נחרץ, גם בתמורה ל"כל הכסף וזהב בעולם" (מעניין כי המשנה שלנו באה מיד אחרי המשנה הקודמת שקבעה כי העושר הוא נאה לצדיקים)

איך ניתן להבין את סירובו של ר' יוסי? יתרה מכך, הלא לר' יוסי ניתנת כאן אפשרות ללמד תורה ולהשפיע על אחרים? מדוע הוא סירב? וכפי שמנסח זאת האברבנאל (מגדולי רבני ספרד בימי הביניים) בפירושו נחלת אבות " אם היו בוחרים בר' יוסי להרביץ תורה ביניהם וללמוד ממנו – למה לא ידור בתוכם כדי לזכות את הרבים ויהיה מתלמידיו של אהרון?..." האם אינו חש אחריות ללמד תורה במקום שאין?

נדמה כי התשובה טמונה בשאלתו של אותו אדם אלמוני. האדם האלמוני לא שאל האם ר' יוסי מוכן הוא לבוא ללמוד או ללמד, אלא שאל רק האם הוא מוכן "לדור עמנו במקומינו?". כלומר השואל לא היה מעוניין שיבוא ללמד, וכך גם לא רצה, הוא רצה את ההפך, שיבוא ר' יוסי בן קסמא לעיר, ויניח את לימודיו בצד, ויעסוק במעשי ועסקי העיר יחד עם כולם.

ר' יוסי הבין כי אם זאת כוונתו של האדם, אז לא תהיה שום תועלת והשפעה שלו על אחרים מפני שכל כוונתם אינה לשם שמים.

"בורא עולם בקנין" משנה י'

"חמישה קניינים קנה לו הקב"ה בעולמו" - כיצד נתן להבין את המושג "קניין" אצל הקדוש ברוך הוא כפי שמנסח אותו בעל המשנה? (אם ב 2 המשניות הקודמות ההתייחסות לעושר ולכסף היה בהקשר של האדם, אזי במשנה שלנו מייחסים אף לקב"ה מושג גשמי וכספי של קניין).

נדמה כי הקניין האמור כאן מורה על קשר שנוצר בין הקונה לדבר הקנוי, קשר של חיבה, וייחוד.

מכל הדברים הנבראים בעולם, לבורא עולם יש קשר מיוחד עם 5 דברים מסוימים, 5 דברים המורים על זיקה מיוחדת בין בורא עולם לבין עם ישראל (והם: תורה, שמים וארץ, אברהם אבינו, ארץ ישראל, בית המקדש).

הרעיון המתבטא כאן דורש הסבר מפני שמצד אחד ידוע כי "מלוא כל הארץ כבודו" וכי כל העולם והנבראים מעשי ידיו, והיות שכן, המשנה הבאה מדגישה ש"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – לא בראו אלא לכבודו...". כלומר לא רק חמשת הקניינים המוזכרים מעידים על כבודו אלא כל נברא ונברא הם מעשי ידיו ומעידים על היותו בורא עולם.

בנימה אישית – "פעם אחת הייתי מהלך בדרך"

שירה, חברה טובה של שלומית, מספרת:

"שלומית, שותפתי לדירה ולחדר בשלושת שנות לימודיי באוניברסיטה, לא הייתה שותפה סטנדרטית לבישולים, ניקיונות וקניות.

היא הייתה שותפה לטיולים רבים ברחבי הארץ. שותפה לרעיונות שיזמנו לגבי אירוח חברים וקבוצות.. בשבתות וביומיום, שותפה ללימוד בבית מדרש באוניברסיטה ואיפה שגרנו הייתה שותפה ללימוד בבתי מדרש, שותפה להתנדבויות בגמ"ח ובעיקר שותפה לחיים.

לא סתם רשומה היא בפלאפון כ"ברטי שותפה מספר אחת" (שלומית אודס-ברט) היא באמת הייתה מספר אחת.

שלומית אהבה לטייל, בכל זמן ובכל מזג אוויר. לעיתים טיילנו עם חברינו ולעיתים רק שתינו. אהבנו לטייל בכל הארץ ( קשה לתאר.. ) ובעיקר טיולים ספונטניים לא מתוכננים למקומות שטרם ביקרנו בהם.

שלומית ידעה למצוא את האיזון הנכון בין לימודים לבין הצורך בהתאווררות. זכור לי משום מה, טיול לנחל אבוב, נחל ליד העיר ערד. מסלול לא מוכר כלל (כמדומני), אשר נרקם בשעת לילה. חיפשנו מקום לא מוכר, אשר נגיש בתחבורה ציבורית, פתחנו מפה, וזה הנחל שנבחר. זכור לי השקט של הטבע, השלווה של שלומית, ושתי בנות שנהנות מנוף, משיחה ומהאתגר הספונטני שהיה ממלא את ליבנו בשמחה".

השיר "קום והתהלך בארץ"

מקורות:

1. פרקי אבות פרק ד' משנה א'.

2. פרקי אבות פרק ו' משנה ו'.

3. בראשית ו' ט'.

4. הרמב"ם, בתחילת פרק שלישי מהלכות דעות, כותב:

"שמא יאמר אדם, הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהן דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבוש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כומרי אדום--גם זו דרך רעה היא, ואסור לילך בה...

לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעה התורה בלבד, ולא יהיה אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים??

ובכלל הזה, אלו שמתענין תמיד- אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, ציווה שלמה ואמר, "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר ,למה תישומם".

צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד".

משנה ח':

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר:

הַנּוֹי, וְהַכֹּחַ, וְהָעוֹשֶׁר, וְהַכָּבוֹד, וְהַחָכְמָה, וְהַזִּקְנָה, וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים,

נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.

שֶׁנֶּאֱמַר "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא", וְאוֹמֵר, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם", וְאוֹמֵר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה", וְאוֹמֵר, "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד".

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר:

אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו

משנה ט':

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא:

פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם.

אָמַר לִי, רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה?

אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי.

אָמַר לִי, רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת?

אָמַרְתִּי לוֹ, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה.

וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף", וְלֹא עוֹד אֶלָּא, שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד.

שֶׁנֶּאֱמַר, "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹמֵר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת.

משנה י':

חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן:

תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.

תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".

שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן? דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".

אַבְרָהָם מִנַּיִן? דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ", וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ".

הבא >

< קודם