פרק ו' משנה ז'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

השתקפות בשלולית, מכתש רמון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

"גדולה תורה, שהיא נותנת חיים"

מי שזוכה לטעום טעמה של תורה, התורה נותנת לו חיוּת, שמחת חיים.

המשנה מפרטת שהתורה נותנת חיים "לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא" – למי שמקיים את מצוותיה [1].

זאת כפי שאנו אומרים יום יום, בהקדמה לתפילת שחרית:

"אֵלּוּ דְבָרִים (מצוות) שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן:

כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,

וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת כַּלָּה,

וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, והֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ"

ולבסוף (כפי שאומרת משנתנו), והשקול כנגד כולם, " וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם."

8 הפסוקים מספר משלי, המצוטטים בהמשך המשנה, מבארים את דברי המשנה [2]:

• שלושת הפסוקים הראשונים מקבילים לתחילת המשפט – "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה".
• השניים האמצעיים מקבילים ל - "בעולם הזה".
• השלושה האחרונים מקבילים לסוף המשפט - "ובעולם הבא".

אנו נצעד בעקבות פסוקים אלו. הבא נצא לדרך!

"גדולה תורה" – קבוצת הפסוקים הראשונה

שלושת הפסוקים הראשונים ממחישים את גדולת התורה:

פסוק 1 - "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" – פירושו: 'למוצאיהם' מובן של מוצא הפה. כלומר מי שהוגה בתורה (בפיו), היא תהיה לו חיים, ולא רק פיו שעסק במצווה יצא נשכר, אלא 'ולכל בשרו מרפא'.

(על הקשר בין לימוד תורה ורפואה, ראה בהרחבה בסוף [3]).

אך 'למוצאיהם' מובן נוסף, מלשון מציאה. בעולם הטבעי התורה היא 'מציאה'. התורה שקדמה לעולם ושהנה מן העליונים, הנה 'מציאה' וכלל לא מובן מאליו שילוד אשה יעסוק בתורה. עוד יותר מפתיע שהתורה אף משפיעה על המציאות של העולם הזה – 'ולכל בשרו מרפא'!

פסוק 2 - "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" – 'שָׁרֶךָ' מלשון "שררך אגן הסהר" – כלומר מרכז הבטן, הטבור. ובגמרא מופיע, "מהיכן הולד נוצר? ...אבא שאול אומר: מטיבורו" (שממנו ניזון כל גוף העובר) [4].

לעומת הטבור שמבטא את תחילת יצירת גוף האדם, סוף הפסוק מדבר על אחרית הגוף, שכן העצמות הן החלק האחרון שבסופו של דבר נותר מהגוף... יתירה מכך, הביטוי 'שִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ' מתייחס אל 'חזון העצמות היבשות' של הנביא יחזקאל.

הרי שפסוק תמים זה טומן בחובו את גדולת התורה - שהתורה חובקת ומקיפה את כל חיי האדם, מתחילת יצירתו כעובר במעי אימו, ועד לעתיד לבוא בתחיית המתים.

פסוק 3 - "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" – הביטוי 'עץ חיים' נשמע לנו מוכר. מהיכן?

מסיפור אדם וחוה בגן עדן.

שכן נאמר, רגע לפני הגירוש מגן עדן: "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם".

בגמרא, רבא דורש [5]:

"כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים... וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המוות".

אך האם באמת התורה היא עץ חיים?

הרי במעמד הר סיני פרחה נשמתם של ישראל:

"ואמר רבי יהושע בן לוי:

על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, יצתה נשמתן של ישראל. שנאמר 'נפשי יצאה בדברו' ".

והקב"ה הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחייה אותם.

בני ישראל ראו שאינם עומדים בשמיעת עשרת הדברות באופן ישיר מפי הגבורה, ועל כן מינו את משה לקבל את שאר הדברות.

אך בזכות כך, בזכות משה רבנו, זכתה כל כנסת ישראל לקבל את התורה במדריגה גבוהה מאוד [6], בבחינה של 'עץ חיים' - מדריגתו של אדם הראשון טרם גירושו מגן עדן!

"בעולם הזה" - קבוצת הפסוקים האמצעית

פסוק 4 - "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" – פסוק זה עוסק בקישור בין התורה לבין חיי המעשה בעולם הזה. התורה היא בבחינת תכשיט לראש (לִוְיַת חֵן) ותכשיט לצוואר ('ענק' = שרשרת).

הראש מסמל את החכמה, הרוח, את האידאות הנעלות. הצוואר הוא נקודת החיבור בין הגוף לבין הראש, כלומר הצוואר מסמל את החיבור בין חיי המעשה לחיי הרוח.

החידוש בפסוק זה שהתורה אינה עוסקת רק בעולמות עליונים, אלא באה להדריך את האדם בעולם הזה, ובכך להביא לתכלית בריאת העולם "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

פסוק 5 - "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ" – המפגש בין האידיאלים הנעלים של התורה לבין מציאות העולם הזה יכול לגרום למורך לב, עד כדי כך שבייאושו האדם עלול לוותר או להקטין את האידיאלים.

על כן פסוק זה מדריך אותנו להמשיך לדבוק באותו 'ראש' מורם, באותם אידיאלים נעלים, בתורה – ואל דאגה, אומר הפסוק, מלבד ההוד וההדר שהתורה נותנת למקיימיה, היא אף מגינה עליהם מפגעי העולם הזה.

"ובעולם הבא" - קבוצת הפסוקים האחרונה

פסוק 6 - "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים"

פסוק 7 - "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד".

פסוק 8 - "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ".

אומרת הגמרא על הכתוב בספר דברים "למען יאריכון ימיך" – "לעולם שכולו ארוך" [7]. כלומר שלושת הפסוקים החותמים ממשלי עוסקים בעולם הבא!

הביטוי 'בימינה ובשמאלה' מתאר קישוטים של התורה, וגם בהם יש עיקר (ימין – אורך ימים) וטפל (שמאל – עושר וכבוד). ועם זאת הם מעטרים את התורה.

בדומה לבית בפיוט השבת 'אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין' של האר"י הקדוש:

יְמִינָא וּשְׂמָאלָא    (ימין ושמאל (וּבֵנַיְהוּ כַלָּה          (וביניהם כלה)בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָא    (בקישוטים יוצאת)וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין                 (בבגדים ולבושים)

לאחר כל הברכות שמנינו לגדולת התורה, לא לחינם הפסוק האחרון מוסיף לנו את השלום.

לא יעזרו כל מתנות שבעולם, אדם ללא שלום - שלום בית, שלום עם עצמו ועם סביבתו – לא ישבע נחת רוח.

וכבר נאמר, "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום" [8].

על כן, המשנה חותמת בברכת השלום בפסוק 8 - "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ".

​

בנימה אישית – "ולכל בשרו מַרְפֵּא"

רחלי פרידמן חדד, חברה של שלומית, מספרת:

"אחת מ-ה-חווית שלנו בתור גרעין סטודנטים היו הטיולים...

באחד הטיולים נסענו כולנו לטייל בצפון. הטיול היה טיול שמח J. השאלנו את הרכב מהישיבה.. ונסענו יחד באוטו המטרטר. הרפתקאה!

בדרך חזרה, שלומית היתה צריכה לנסוע לביתה ולכן ירדה באחד הצמתים, כדי להמשיך משם לביתה. זמן קצר לאחר מכן, בהמשך הנסיעה, היינו מעורבים בתאונת שרשרת.

התאונה לא הייתה רצינית (אם כי נדמה לי שהרכב הלך 'טוטאל-לוס') אך בכל זאת, לשם הזהירות, פינו אותנו לבית החולים קפלן.

כששלומית שמעה על התאונה, היא ניסתה להתקשר. השעה היתה כבר שעת ערב, חלק מהפלאפונים היו כבויים או כמעט ללא סוללה, ואף אחד לא ממש הצליח לדבר עם שלומית כי בדיוק פינו אותנו לבית החולים. אך שלומית לא ויתרה והתקשרה והתקשרה עד שדיברה עם כל אחד ואחד מאיתנו לוודא לשלומו. אני זוכרת שהיא התקשרה אליי ועניתי לה, כי חיכיתי שהאמבולנס ייסע. ניסיתי להסביר לה שלא קרה כלום, ואין מה לדאוג, אך שלומית המשיכה לברר שבאמת כולם בסדר.

לבסוף שלומית הגיעה עד לבית החולים בשביל לוודא שכולנו בסדר ונשארה איתנו עד ממש מאוחר בלילה.

כשדיברתי איתה באותו לילה בטלפון היא כל הזמן שאלה "איך אפשר לעזור? ומה שלום כולם?" למרות שהסברתי לה שוב ושוב שהכל בסדר היא לא ויתרה והגיעה.

הסיפור הזה מחדד אצלי את אחת התכונות החזקות אצל שלומית - לעולם לא להשאיר חבר לבדו. לכן הייתה עסוקה בשידוכים ובדאגה לאחר תמיד. שנזכה

מקורות והרחבה:

1. גודל הנו מושג יחסי, התורה גדולה מי מה?

היו מפרשני הדורות שהסבירו שהמשנה עוסקת ביחס בין התורה למצוות, ושלתורה עדיפות על פני המצוות, בבחינת "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". כלומר שהמשנה עוסקת במתח בין חיי הרוח לחיי המעשה.

פרשנים אחרים סברו שכוונת המושג 'תורה' במשנתינו הנו 'תורה ומצוות' יחדיו. זה גם מסתדר עם המשך המשנה - 'שהיא נותנת חיים לעושיה' – למי שמקיים את התורה. כלומר, לעושה את מצוותיה.

והרי אנו יודעים שישנם מצוות עם שכר בעולם הזה ושהקרן קיימת לעולם הבא.

2. הפסוקים חולקו ל 3 קבוצות, על פי מוטיבים חוזרים בתוך כל קבוצה (ראה את ההדגשות במשנה בראש).

בפירוש המובא כאן, המתבסס על דברי חז"ל, כל קבוצה מתייחסת לחלק אחר במשפט הפותח של המשנה.

עם זאת, עליי לציין שזהו פירוש מקורי. פרשני הדורות פירשו משנה זו באופנים שונים מאוד.

המהר"ל מחלק את הפסוקים באופן דומה לביאור זה, אך טוען שהפסוקים הראשונים מדברים על השכר בעולם הזה. השניים האמצעיים מדברים על הקישור בין העולם הזה לעולם הבא. ושלושת הפסוקים האחרונים מדברים על העולם הבא.

3. רפואה ולימוד תורה: לכאורה הפסוק "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" מפתיע - מה הקשר בין

לימוד תורה לבין בריאות או רפואה?

באופן דומה, אנו נופתע למקרא דברי הגמרא:

"חש בראשו? יעסוק בתורה...

חש בגרונו? יעסוק בתורה...

חש במעיו? יעסוק בתורה...

חש בעצמותיו? יעסוק בתורה...

חש בכל גופו? יעסוק בתורה.." (עירובין נד' ע"א).

הרי כל זה נראה כעומד בסתירה מוחלטת לרפואה המודרנית!

ישנם מספר תשובות בדבר:

ראשית, ניתן לומר שמקורות אלו, העוסקים בענייני רוח, משתמשים בגוף ותחלואיו כמטאפורה.

שנית, גם הרפואה המודרנית מכירה בקשר בין מצבו הנפשי של אדם לבין מצבו הגופני-בריאותי (יעידו על כך

תרופות פלסיבו Placebo).

מנקודת מבט זו נוכל להבין טוב יותר מדוע לימוד תורה, שמדריך את האדם לחזור למצבו הנפשי הטבעי, גם

מביא לאדם רפואה. ושמא (תשובה 3), אם לימוד התורה שלנו היה ברמה גבוהה יותר, כמו בימי חז"ל, כלל לא

היינו צריכים להשתכנע. היינו רואים זאת על עצמנו.

4. מסכת סוטה מה' ע"ב.

5. מסכת תענית ז' ע"א.

6. הרעיון מבוסס על אחת מדרשותיו של השפת אמת על סוכות.

7. מסכת קידושין לט' ע"ב.

8. משניות, עוקצין ג' יב'.

משנה ז':

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"

וְאוֹמֵר, "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ"

וְאוֹמֵר, "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר"

וְאוֹמֵר, "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ"

וְאוֹמֵר, "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ"

וְאוֹמֵר, "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים"

וְאוֹמֵר, "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד"

וְאוֹמֵר "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ"

​