פרק ו' משנה ג'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

סיתוונית פורחת, דרום הר חברון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דיבור אחד, או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד - אחיתופל לימד את דוד, שאין זה מן הראוי ללמוד תורה ביחידות אלא בחברותא, ושאין להיכנס לבית המדרש בקומה זקופה.

קראו רבו, אלופו ומיודעו, שנאמר (תהלים נה, יד) 'ואתה אנוש כערכי, אלופי ומיודעי' - בפסוק זה מכנה דוד את אחיתופל, "אנוש כערכי",דהיינו, חשוב כמותי (על אף שדוד היה מלך ישראל), ולא זו בלבד אלא אף "אלופי ומיודעי", גדול ממני.

לפי המשנה כאן, דוד כינה אותו בתארים אלה מתוך תודה וכבוד על שלימדו את שני הדברים לעיל.

והלוא דברים קל וחומר: ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דיבור אחד, או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.

ואין כבוד אלא תורה - כלומר, אין לך עילה גדולה וטובה יותר לכבוד מאשר תורה ולימודה, ולכן, אם אדם לימדך תורה, ואפילו דבר קטן, עליך לנהוג בו כבוד (על פי ריב"ש).

שנאמר (משלי ג, לה): 'כבוד חכמים ינחלו' - ומכאן שהכבוד הוא נחלתם של החכמים, והחכמה ולימודה הן עילה וסיבה לכבוד.

'ותמימים ינחלו טוב' (משלי כח, י), ואין 'טוב' אלא תורה, שנאמר (משלי ד, ב): 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו' (זהו עניין חדש במשנה) - אגב הפסוק הקודם, הכולל את המילה "ינחלו", מוסיפה המשנה ודורשת פסוק נוסף שגם בו מצויה מילה זו - "ותמימים ינחלו טוב". ומפרש התנא את הפסוק כך: אדם שהוא תם דרך, ישר, זוכה ל"טוב", שהוא כינוי לתורה; ומניין ש"טוב" הוא כינוי לתורה, שנאמר, "כי לקח טוב נתתי לכם", והמילים "לקח טוב" בפסוק זה מתייחסות לתורה.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

עצת אחיתופל חוזרת שוב

נכתב בידי עודד ברט, אבא של שלומית

בתחילת חודש יולי 1863, בעיירה גטיסבורג שבווירג'יניה, נערך הקרב המכריע במלחמת הצפון נגד הדרום בארצות הברית. הגנרל רוברט לי מפקד צבא הדרום, עבר את הנהר בניסיון להביס את צבאותיו של הנשיא לינקולן. מפקד צבא הצפון, הגנרל ג'ורג' גורדון Meade הדף את ההתקפה והסיג את צבא הדרום לאחור.

ההוראה של לינקולן היתה ברורה - לנצל את הנצחון בקרב, לרדוף אחרי הדרומיים המותשים ולהביא לנצחון סופי במלחמה.

על מה שקרה כותב לינקולן (1):

"Again, my dear general, I do not believe you appreciate the magnitude of the misfortune involved in Lee's escape. He was within your easy grasp, and to have closed upon him would, in connection with our other late successes, have ended the war. As it is, the war will be prolonged indefinitely… Your golden opportunity is gone, and I am distressed immeasurably because of it".

בתרגום חופשי - הנצחון היה בידך לו היית ממשיך בתקיפה כשהאויב בנסיגה. הזדמנות פז להביס סופית את האויב, הוחמצה.

אחיתופל ודוד המלך

* סיפור אחיתופל מופיע בתנ"ך בספר שמואל ב', פרקים טז'- יז'. מומלץ לעיין ב"הרחבה" בסוף.

1800 שנים קודם לכן מצטרף אחיתופל הגילוני לצבא המורדים בדוד. תלמיד חכם מופלג היה, ראש הסנהדרין, ושימש יועץ לדוד המלך. על פיו נשק כל דבר.

"ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם,כאשר ישאל איש בדבר האלוהים,כן כל עצת אחיתופל" (2).חז"ל כותבים שלא יצאו בני ישראל למלחמה אלא אם כן היו "יועצים באחיתופל" ורק לאחר שהסכים למהלך היו "נמלכין בסנהדרין ושואלים באורים ותומים".(3)(4).

אלא שלמרות חכמתו המופלגת, היה בעל מידות רעות, ובראש ובראשונה - תאווה לשלטון. אחיתופל שנא את דוד (9) אך ידע שדוד נמשח למלך על ידי שמואל הנביא ולכן בתור צעד ראשון הוא מערער על עצם יהדותו של דוד.

דוד הוא נינה של רות המואביה, וכידוע התורה מצווה אותנו (5) "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'...על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים".

אחיתופל יודע כמובן שלהלכה נפסק "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" (והסיבה היא שדרכו של איש "לקדם" ואין דרכה של אשה"לקדם"), אך כאשר חברו למרד, דואג האדומי, מעלה שאלה זו בבית המדרש, הוא איננו מתערב, עד שבא עמשא, שר הצבא, לוקח חרב בידו ו"מזכיר" זאת לאחיתופל, ואף מאיים על המלעיזים - "מי שאינו שומע הלכה זו,ידקר בחרב" (6).

אחיתופל לא מתייאש - "ויאמר אבשלום אל אחיתופל, מה נעשה?", ואחיתופל המושחת מייעץ לו לחלל את כבודן של נשות אביו. אבשלום ממהר לבצע - על גג הארמון. למען יראו.

מהי עצת אחיתופל?

המלחמה נמשכת. צבא נלחם בצבא וכשנדמה שידו של אבשלום על העליונה מייעץ אחיתופל (7): "אבחרה נא שניים עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי דוד הלילה. ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידיים והחרדתי אותו, ונס כל העם אשר איתו והכיתי את המלך לבדו... ויישר הדבר בעיני אבשלום".

ננוח לרגע מהמולת הקרב ונשים לב:

אבשלום לא מייעץ לשלוח גנרל להתקפה - מרוב שנאה, הוא מתנדב לעמוד בראש הצבא.

אבשלום אומר "והכיתי את המלך לבדו" – כוונתו - אכה את מלכות דוד. אני אכה. ואני אמלוך תחתיו.  

מצבו של דוד נראה גרוע אך דוד השכיל לטעת גייס חמישי בשרשרת הפיקוד של המורדים (7):

"ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה,וראש לו חפוי והוא הולך יחף... וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה. ודוד הגיד (כלומר הוגד לדוד) לאמר: אחיתופל בקושרים עם אבשלום, ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתופל, ה' ".

נשים לב, דוד פוחד יותר מעצת אחיתופל מאשר ממצבו הצבאי. הוא עובר את נחל קדרון ואיתו מאות לוחמים אבל נגד עצות של אחיתופל הוא פונה לקב"ה - "סכל נא את עצת אחיתופל, ה' ".

חושי מסכל את עצת אחיתופל

"והנה לקראתו חושי הארכי". חושי הוא ממקורבי דוד ונאמניו ורוצה להצטרף לכוחותיו אך לדוד יש עבורו תפקיד חשוב לעין ערוך - להשבע אמונים לאבשלום "והפרת לי את עצת אחיתופל". חושי מגיע לירושלים ואבשלום פונה אליו בשאלה "כדבר הזה דיבר אחיתופל, הנעשה את דברו אם אין, אתה דבר. ויאמר חושי אל אבשלום, לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת... אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה...ואביך איש מלחמה ולא ילין את העם". נשמע מוכר? חושי אומר כי עם גבם מול הקיר, איש לא יוכל להם.

"כי יעצתי האסף יאסף עליך כל ישראל...כחול אשר על פני הים לרוב..ובאנו אליו באחת המקומות... ונחנו עליו כאשר יפל הטל על האדמה ולא נותר בו ובכל האנשים אשר אתו גם אחד".

חושי דואג לכך שיהיה לדוד זמן להתארגנות ומסכל פעולה מהירה שהיתה עלולה לחסל את דוד.

"ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל".

אחיתופל יודע שעצתו טובה וכל עצה אחרת היא עבורו גזר דין מות."ויקם וילך אל ביתו ואל עירו,

ויצו אל ביתו, ויחנק"(8) . מתאבד. הוא לא צריך לחכות לתוצאות הקרב.

אכן חכם היה האיש - אם כן מדוע כיום "עצת אחיתופל" נחשבת לעצה רעה?

אולי הכוונה היא שלא העצה רעה, אלא היועץ.

סוף דבר:

דוד עובר את הירדן ומתארגן לקרב. צבאו גדל ומצויד, ובראשו יואב בן צרויה. הקרב ניטש ביער אפרים. 20,000 הרוגים וצבא דוד מנצח. אבשלום נתלה בשערו הארוך בעץ האלה ויואב הורג אותו חרף מצוות המלך לחוס על חייו.

אפילוג

השליחים באים אל המלך ומודיעים לו שניצח בקרב והוא חוזר למלוך אך דוד מתעניין רק בדבר אחד –

"השלום לנער לאבשלום?"

וכשהוא שומע שאבשלום מת, "וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך. וכה אמר בלכתו- בני אבשלום, בני בני אבשלום, מי יתן מותי אני תחתך אבשלום בני בני... והמלך לאט את פניו. ויזעק המלך קול גדול - בני אבשלום ,אבשלום בני בני".

אמרו רבותינו (11) - שאמר 8 פעמים "בני,בני"-שבע פעמים להעלותו משבעה מדורי גהינום והשמיני להביאו לגן עדן.

הנה לנו רחמי אב על בנו אף שמרד בו.

במלאת שנתיים להסתלקותך בתי,בתי האהובה - מי לא יבין את צערנו על הסתלקותך מאתנו בטרם עת-בתי,בתי.

​

בנימה אישית – עצה של שלומית

בתור אמא של שלומית, מספר תכונות בולטות של שלומית שלנו תמיד הפתיעו אותי מחדש:

היכולת שלה לשמור תמיד על חוש פרספקטיבה ועל קור רוח, ולפתור בעיות גם תחת תנאי לחץ.

הסיפור של החתונה של קרן, אחותה של שלומית, אולי ממחיש הכי טוב גם את היכולת של שלומית לתפוס פיקוד כאשר אנשים אחרים בסביבה נלחצים ומתחילים לאבד כיוון.

חתונה כידוע היא אירוע עם לא מעט מתח והרבה התרגשות. ביום החתונה של קרן, יצא ששלומית ואני נשארנו אחרונות בתור לסידור השיער, בבית של ספרית שהייתה גם המאפרת.

חורף, ירד גשם ושעת החופה כבר התקרבה, כשהמאפרת פתאום אומרת לנו שהיא לא שומעת את הכלבלב האהוב שלה פוצ'ו, ושהיא קופצת לרגע לבדוק שהכל בסדר עם הכלב. אחרי כמה דקות חוזרת המאפרת בפניקה ומודיעה שהכלב ברח מהבית, ושהיא חייבת לצאת מייד לרחובות לחפש אותו.

מרוב לחץ שהחופה של קרן מתקרבת ואני עדיין עם שיעור רטוב, התחלתי לנסות לשכנע את המאפרת לסיים קודם איתנו. ידעתי שהרב שהיה אמור לערוך את טקס החופה היה חייב לצאת לעוד חתונה, כך שהחופה היתה חייבת להתחיל בזמן. כל ניסיונותיי לא הואילו וכל מה שהמאפרת יכולה הייתה להתרכז בו באותו רגע היתה למצוא את פוצ'ו הכלבלב, כשההסבר שלה הוא שמישהו עשוי לחטוף לה אותו...

למזלנו שלומית מייד קראה את המפה ובקור רוח ניסתה להרגיע את המאפרת והציעה פתרון: אולי תזעיקי את בעלך שיחפש את הכלב?

עד מהרה נמצאה הפשרה: שלומית תצא בעקבות המסלול האהוב על פוצ'ו כשהיא מצלצלת במחזיק המפתחות בו מצלצלת המאפרת כשהיא קוראת לו, אולי ישמע פוצ'ו ויבוא. ואכן, כך יצאה לה שלומית בגשם השוטף, מצויידת במטריה ביד אחת, במחזיק מפתחות ביד השניה והכול תוך שהיא קוראת "פוצ'ו? פוצ'ו?"

- למזלנו, לא עבר זמן רב ושלומית חזרה עם הכלב בידיה, מה שאיפשר כמובן למאפרת לסיים את התסרוקת והאיפור שלי ולחסוך ממני את ההגעה לחתונה של קרן בשיער רטוב וללא איפור.

היום כשאני מסתכלת על התמונות של החתונה של קרן, ורואה את החיוך הגדול של שלומית, החיוך שמתחיל בעיניים החומות ומקרין על כל הסביבה, ברור לי שאם יש דרך להמשיך לנווט אותנו ולסייע לנו, שלומית תמצא את הדרך הזאת  - ומי ייתן שתמיד נהיה קשובים וזוכים לסיוע של שלומית היקרה שלנו. 

הרחבה ומקורות:

1. לא אסטרטגיה צבאית עניינה אותי בקשר לאברהם לינקולן אלא חוכמתו הרבה. הסיבה שמכתבו לגנרל

  ג'ורג' ידוע לנו היא בגלל שלאחר פטירתו של לינקולן, נמצא המכתב במגרת שולחנו.

  המכתב כלל לא נשלח.

 לינקולן "ישן על זה לילה" והחליט שאת הנעשה אין להשיב ומכתב כעוס כזה, רק יערער את המוראל של הלוחמים. (לא זכרתי היכן לחפש את נוסח המכתב שהיה זכור לי היטב. תודה לידידי שלדון שורר שמצא עבורי את המקור). http://www.historyplace.com/civilwar/lett-6.htm

http://www.bloomberg.com/news/articles/2013-07-05/lincoln-mastered-wisdom-of-unsent-letter-after-gettysburg

ולבסוף,על "האומנות של אי שליחת מכתבים

"http://www.nytimes.com/2014/03/23/opinion/sunday/the-lost-art-of-the-unsent-angry-letter.html?_r=0

והנה לנו מכתב שהנשיא טרומן לא שלח:(הלומד יכול להבין עד כמה אני אוהב את מי שבכוחו לכבוש את כעסו):I don’t think that the financial advisor of God Himself would be able to understand what the financial position of the Government of the United States is, by reading your statement.    

2.שמואל ב',ט"ו,י"ב.

3.מסכת ברכות דף ג',ע"ב.

4.אורים ותומים-היו על לב הכהן הגדול בצד החושן והאותיות היו מאירות בתשובה לשאלות בענייני הציבור.

5.ספר דברים כג' ד'.

6.פירוש נהדר שמעתי-בספר תהילים (פרק קי"ט,קס"א) מתלונן דוד "שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי,שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב". "ומדברך"-זו תורה שבכתב כיוון שבתורה השמוש הוא במילה דיבור-וידבר ה' אל משה  וכו;.  בתורה שבעל פה השמוש הוא במילה  "אמרתך"-התנאים אומרים זה לזה-אמר ר' עקיבא וכו'.  אומר דוד המלך: מ"דברך",פחד לבי כיוון שבתורה שבכתב נאמר "לא יבוא  מואבי בקהל ה'  ",אך, בתורה שבעל פה  יש הסבר-"מואבי ולא מואבית" ועל כך "שש ליבי על אמרתך".      מ"דברך",פחדתי,אך בזכות "אמרתך",אין כל ספק שאני ראוי לבוא בקהל.

נשים לב לנקודה נוספת-בימים ההם שרי הצבא היו חכמים וגדולים בתורה.עמשא המצביא,הוא זה שמזכיר הלכות לבית הדין. בדומה,כאשר מפקד צבא שאול אבנר בן נר הורג את אחי יואב בן צרויה,

יואב מחכה לנקום את דמו וכשהוא נפגש בחברון עם אבנר הוא שואל אותו "איטרת,כיצד היא חולצת"?-זו שאלה הלכתית סבוכה וכשאבנר מתכופף להדגים לו,יואב נועץ בו חרב.

תלמידי חכמים עמדו אז בראש המחנה.

7.שמואל ב', טו' ל'.

8.חז"ל אומרים שמה שציווה לביתו היה "אל תהיו במחלוקת,אל תמרדו במלכות בית דוד ויום טוב של עצרת ברור,זרעו חיטים".

9.קשר משפחתי  מפותל מבהיר מדוע שנא אחיתופל את דוד. לאחיתופל בן ושמו אליעם והוא אחד משלושים הגיבורים אשר לדוד.לאליעם בת בשם בת שבע,והוא משיא אותה לחבר ושמו אוריה החיתי....

דוד עולה על גג ביתו ורואה את בת שבע רוחצת.הסיפור ידוע-הוא מביא אותה לביתו ואת בעלה-אוריה-שולח "אל פני המלחמה",לחזית,ושם הוא מוצא את מותו.על אותו גג עצמו עליו התהלך דוד,מחלל אבשלום את כבודן של כל נשות אביו בעצת אחיתופל! מידה כנגד מידה.. (יוצא איפה ששלמה בנו של דוד הוא נינו של אחיתופל).

ראה גם מסכת סוטה,כ'א' ע"ב.

10.שאלה ידועה על המשנה היא כיצד לומדים "קל וחומר" מאחיתופל שלימד את דוד 2 הלכות שצריך לכבד מי שלמדו ממנו הלכה אחת- מה קל וחומר יש כאן הרי "דיו לבא מהדין להיות כנידון"?

(ההלכות שלימד אחיתופל את דוד הן-"אשר יחד נמתיק סוד"-שיש ללמוד בחברותא,"בבית אלוקים נהלך ברגש"-לבית ה' יש להכנס בריגוש ובפחד ולא בקומה זקופה,ויש אומרים שלמד גם כיצד להשקיט מי תהום).

אבל לפי הסברנו הכל ברור-אחיתופל היה רשע (המדרש אומר שהוא אחד משבעה שאין להם חלק לעולם הבא) ולכן הלימוד הוא שאם שמעת מרשע גמור הלכה ואתה חייב לכבדו, קל וחומר אם שמעת מכל אדם.

11. מסכת סוטה יב.   

​

משנה ג':

הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי",

וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד,

וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב", וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ":

​