פרק ה' משנה כ'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

יעל ובנה, שפת מכתש רמון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם - כשאהבה לאדם תלויה בגורם מסוים, היא תיפסק עם חלוף גורם זה. לעומת זאת, אהבה אמיתית שהיא אהבת הנאהב עצמו, אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר – בספר שמואל (שמואל ב, פרק יג) מתוארת אהבת אמנון לתמר- "ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר, ויאהבה אמנון בן דוד" (פסוק א'). בהמשך מתואר כיצד סירבה לו וכיצד כפה עצמו עליה, ומיד לאחר מכן בטלה אהבתו ואף הפכה לשנאה (פסוק ט"ו- "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה"). לפי הסבר המשנה, האהבה בטלה משום שהייתה "תלויה בדבר"- היא הייתה תלויה בתאווה גופנית, ולאחר שהתמלאה תאווה זו (כשכפה עצמו עליה בעל כרחה), בטלה האהבה ומאס בה.

ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן - כפי שנאמר בשמואל א (כ, יז) "כי אהבת נפשו אהבו", וכפי שקונן דוד (שמואל ב, א, כו) – "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". אהבה זו, "לא הייתה בה שום סיבה, אלא אהבה מעולה (- נעלה) לגמרי" (מאירי).

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

אהבה שאינה תלויה בדבר - הנתינה האולטימטיבית

נכתב על ידי עודד ברט, אבא של שלומית

אמותנו לאה ורחל צדיקות היו, ואהבתן זו לזו מעוררת השתהות.

"ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה... ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה... ויעש משתה... ויהי בבקר והנה היא לאה. ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני" [1].

הסיפור התנ"כי ידוע - לבן הארמי מערים על יעקב אבינו ונותן לו לאישה את לאה במקום את רחל ויעקב עובד 7 שנים נוספות ומקבל גם את רחל.

המדרש שואל: כיצד לא הבחין יעקב בכך שקיבל את לאה ומסביר שיעקב ורחל קבעו ביניהם סימנים אבל "כשראתה רחל שמכניסים לו לאה, אמרה, עכשיו תיכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותם סימנים"(2).

רחל שהמתינה לאהובה במשך 7 שנים, מוסרת את הסימנים לאחותה כדי שלא תבויש, למרות שאין לה בטחון שיעקב הכועס יחכה לה 7 שנים נוספות [3][4]. היש אהבה 'שאינה תלויה בדבר' הגדולה מזו?

המפגש הבא בין שתי האחיות הוא במעשה הדודאים:

"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה... ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך.ותאמר לה 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל 'לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך'".

יעקב חוזר מהשדה בערב ולאה מקדמת את פניו במילים: "ותאמר,אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני... ותהר ותלד ליעקב בן חמישי... ותאמר לאה נתן אלוקים שכרי.. ותקרא שמו יששכר" [5].

הדודאים נחשב לפרי המעורר רבייה. רחל מודעת לעקרותה אבל יודעת שלאה כן תוכל ללדת בן נוסף ליעקב. היא לוקחת דודאים שאינה צריכה כדי שלאה תקבל את אותו הלילה בתמורה ותלד את יששכר.

פעמיים "ש"-אחד בשבילי ו "ש" אחד בשבילך, רחל אחותי. בזכותך ילדתי את יששכר. מניין לנו?

נקרא את דברי הנביא ירמיהו [6]: 

"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע

נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים

רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ

מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ

כִּי אֵינֶנּוּ.

כֹּה אָמַר ה'

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי

וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה

כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ

נְאוּם ה'

וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"

הבה נקרא את פסוק המפתח שנית: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יששכר-לפעולתך".ירמיהו הנביא אומר לרחל אמנו - אל נא תבכי על בנייך, הם ישובו לגבולם, בזכות דמעותייך וצדקותך, שגלוי וידוע שלא את הרית וילדת את יששכר, אך הוא "לפעולתך". בזכותך. בזכות החסד שעשית עם אחותך. "ש" לה ו "ש" לך. יששכר נולד רק בזכות פעולתך.

מי עוד יודע את סוד האהבה שאינה תלויה בדבר? דוד מלך ישראל.

יהונתן מציל את דוד משאול אביו ומצהיר שאחרי שאול אביו, יקבל דוד את כסא המלכות.

שאול ויהונתן יוצאים למלחמה ביודעם שלא ישובו ממנה. כך ניבאה לשאול בעלת האוב [7] קודם לקרב.

יהונתן מוותר על המלוכה לדוד, מלוכה שיכול היה לזכות בה בנקל.

קינת דוד המופלאה על יהונתן שנפל מחרב פלישתים:

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים:

...קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר

וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם

וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ

מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה

הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים

הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן

אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה

יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:

צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד

נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:

מרגש.  "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". מי הן הנשים? [8]

דוד המלך מקונן - אהבתך אלי היתה ללא פניות אישיות.

אהבה שאינה תלויה בדבר. מזוקקת. גדולה היא יותר מאהבת רחל ולאה. אתה, יהונתן, בנו של שאול משבט בנימין בנה הצעיר של רחל אמנו, ואני משבט יהודה בן לאה אמנו. ויתרת למעני על המלוכה בלא שציפית לשכר כלשהו.

חשבתי להוסיף שמרכזיותם של הדודאים שמצא ראובן והביאו ללדת יששכר באה לידי בטוי בכך שמכל מעשיו של ראובן בימי חייו, הסמל שחרוט על דגלו במדבר היו הדודאים.

ולסיום - אהבת אם."ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" [9].

עשו מבקש להרוג את יעקב אחיו ורבקה מוצאת דרך שיעקב, החושש מכעסו של אביו, יקבל את הברכות מיצחק. רבקה, ללא היסוס, אומרת לו: "עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח לי" [10].

רבקה אמנו מוכנה לקבל קללת נצח מיצחק אבינו ובלבד שבנה האהוב יקבל את הברכות. ללא כל מחשבה שנייה או חרטה היא מקריבה את עצמה למען בנה.

נדייק - יצחק אוהב את עשו "כי ציד בפיו". אהבה התלויה בדבר.

אבל רבקה "אוהבת" את יעקב. תמיד. הווה מתמשך. אהבת אם.

אהבה שאינה תלויה בדבר.

​

בנימה אישית

קרן, אחות של שלומית מספרת:

"הקשר שבין רחל ולאה עליו מדובר בפירוש המשנה השבוע, והאופן בו רחל ויתרה ללאה ורצתה רק בטובתה, מעביר תחושה שאכן היה ביניהם משהו מיוחד.

גם הקשר שלנו כאחיות של שלומית, היה מצויין איתה. מיוחד.

​

שלומית (בצד ימין) עם אחיה ואחיותיה

אני כותבת גם בשם שאר אחיותיי, ששלומית תמיד היתה אשת סודנו לכל דבר ועניין, ודבר שסיפרת לה בסוד היה נשאר אצלה כשבנוסף לזה תמיד הייתה לה עצה טובה לתת ואם לא, אז אמפתיה גדולה.

היא גם הייתה יכולה לשמוח שמחה שלמה בשמחות שלנו, מכל הלב ובאהבה גדולה. זו אחת הסיבות שכאשר יצאתי תקופה מסויימת עם מי שהוא היום בעלי, דני, רציתי ששלומית תפגוש אותו ראשונה לפני שאר המשפחה.

כך יצא שהזמנתי אותה אליי לשבת, וביום שישי בצהריים יצאנו לאכול גלידה יחד עם דני ברחוב עמק רפאים בירושלים בגלידריה שמה שמייחד אותה הוא המגוון הרב של הטעמים. כשהתיישבנו לשולחן שלומית שמה לב שהיא ודני בחרו את אותם טעמים בדיוק, חישבה בשניות את ההסתברות שזה יקרה ואמרה בחיוך גדול שזו הוכחה ניצחת לזה שדני ואני מתאימים בול. לא רק שהיה מפגש נעים וכיפי אלא שאחר כך הרבתה לדבר בשבחו ולהגיד כמה שהיא שמחה בשבילי - הכול בלב שלם אוהב ומפרגן.

זיכרון מתוק."

שולי רנד – "אחות קטנה" (נקודה טובה)

מקורות והרחבות:

1. בראשית,פרק כ"ט, י"ח-כ"ה.

2. מדרש.ראה רש"י ,פרק כ"ט,כ"ה.

3. לגבי נושא איסור חתון עם 2 אחיות כבר הוסבר 1.היה זה לפני מתן תורה בה הצטוונו על איסור חיתון עם אחיות, 2.יתכן שהיו אחיות מאב אך לא מאותה אם.מכל מקום-רחל לוקחת סיכון גדול.

4. לדעתי,יתכן והמעשה של רחל,דווקא העצים את אהבתו של יעקב אליה.לאחר ההלם והרוגז,יעקב מבין את גדולתה של רחל,את צדקותה,את כח הנתינה שלה,ועבותות אהבתו מתעצמים.

נראה לי לפרש את המילים "ויאהב את רחל מלאה"(פרק כ"ט,ל)-הפשט:יעקב אהב את רחל יותר מאשר אהב את לאה,אך אפשר גם לפרש ויאהב יעקב את רחל "מלאה"-בגלל מה שעשתה עם אחותה לאה.

יש להוסיף שלדעת המפרשים כשלבן אומר ליעקב-"מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת בעבודה     אשר תעבד עמדי עוד 7 שנים אחרות",הוא נותן לו גם את רחל מיד,ואת 7 השנים הנוספות יעקב עובד  אח"כ.

5. בראשית פרק ל,י"ח.

6. ירמיהו פרק ל"א,י"ד-ט"ז.

7. שמואל א,פרק כח, ז.

8. יש מפרשים שהנשים הן נעמי ורות-ספר רות פרק א.

9. בראשית פרק כ"ה,כ"ח.

10. בראשית פרק כ"ז,י"ג.

משנה כ':

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן

​