פרק ה' משנה ט'

לעילוי נשמתה של

שלומית

עין עבדת עליון, הנגב. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

שבעה דברים בגולם - ישנם שבעה סימנים, שבעה מאפיינים, של "גולם". על פי הרמב"ם ורע"ב, "גולם" הוא אדם שיש בו חכמה ומידות, אך הן אינן שלמות ואינן סדורות אצלו כהלכה.

 

ושבעה בחכם - ישנם שבעה סימנים, מאפיינים, ל"חכם". ה"חכם", לפי הרמב"ם, הוא אדם ש"נקנו לו שני סוגי המעלות (- שכל ומידות טובות) בשלימות וכפי הראוי".

חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה

ואינו נכנס לתוך דברי חברו - "אלא ימתין לו עד שישלים דבריו" (רמב"ם).

ואינו נבהל להשיב - החכם אינו משיב לחברו בחיפזון, מיד עם תום מה דבריו, אלא שוקל את תשובתו בטרם ישיב (רע"ב)

שואל כעניין ומשיב כהלכה - שאלות החכם לרבו הן תמיד ממין העניין שבו עוסקים כרגע, ולא שאלות אגביות בנושאים צדדיים. וכן תשובת החכם לתלמידו, ממוקדת בשאלה שנשאלה, ואינה נוטה או מתפרשת לכיוונים צדדיים.

 

ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון - שאם הוא נשאל שני דברים, הוא עונה עליהם לפי סדרם, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי - "אם פוסק דין מן הסברא מדעתו, לא יאמר - כך שמעתי מרבותי" (רע"ב)

ומודה על האמת - כשהוא נוכח בטעותו, הוא מודה בכך, גם אם הוא יכול לתרץ ולהצדיק את דבריו באמצעות טענות דחוקות.

 

וחילופיהן, בגולם - תכונותיו של ה"גולם" הפוכות מתכונותיו של החכם, המבוארות לעיל.

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

דרכו של החכם

נכתב על ידי ידידנו חגי דביר

 

המשנה מונה שבע דרכי התנהגות אשר הן לפי ניסוחה דרכו של "החכם". בסוף המשנה במשפט אחד היא משלימה את הצד השני – ואומרת שהיפך מידות אלו מתאימות למכונה "גולם".

 

המשותף לרשימת המידות שבמשנה, מלבד היותן פעולותיו של החכם, היא שכולן קשורות לניהול שיח. ובעצם – ראוי לקרוא משנה זו כמדריך להתנהלות נכונה בשיח. כמובן שהמשנה עוסקת קודם כל בשיח תורני-הלכתי, אולם לדעתי אפשר להסיק מפה מסקנות לכל שיח אנושי כלשהי.

 

בשלב ראשון ננסה להבין בקצרה את רשימת נוהגיו של אותו חכם, ואת המידות שמסתתרות מאחוריהן:

 

אינו מדבר לפני הגדול ממנו בחכמה – ענוה ומודעות למקומך.

אינו נכנס לדברי חברו – מחכה עד שהשני יסיים. מתינות והקשבה.

אינו ממהר להשיב –אורך רוח - לא "יורה מהבטן" כדי להראות שהוא יודע או מתוך אמוציונליות, אלא שוהה ואז עונה.

שואל כענין ומשיב כהלכה – מדבר לענין, ולא סוטה ממנו מסיבות דמגוגיות או אחרות.

שומר על סדר הדיבור ולא מקדים את המאוחר או להיפך.

אם נשאל דבר שאין לו ידיעה מוקדמת בו – אומר שלא יודע.

מוכן לקבל את האמת של האחר כשמבין שטעה.

 

מיהו הגולם?

הרמב"ם בפירושו למשנה מרחיב את היריעה, ומונה חמש דמויות המתאפיינות בפוטנציאל ומימוש של שני התחומים בהם האדם היהודי אמור להצטיין: המידות וההשקפות, או בלשונו של הרמב"ם "מעלות המידות ומעלות שכליות". ואלו הן:

 

בור – כאדמה אשר לא נזרעה – אדם אשר אין לו לא מזה ולא מזה.

עם הארץ – אדם בעל מידות אולם בלא חכמה.

גולם – אדם בעל פוטנציאל למעלות הללו, אולם בלי מימוש. כחומר גלם לא ממומש.

חכם – אדם בעל מעלות מידותיות וגם שכליות.

חסיד – אדם שמפליג במעלות המידות אף יותר מן החכם.

ואם כן, משנתנו ממוקמת בכל מקרה באיזור העליון של הציר. כלומר, אף הגולם אינו במעלה נמוכה, אלא הוא פוטנציאל חסר מימוש. ואכן, מסביר הרמב"ם שהמשנה לא עוסקת, כפי שאולי נראה במבט ראשון, בשאלה – אילו מידות טובות ראויות לאדם.  ולכן, למרות שהמשנה מונה פעולות המייצגות מידות טובות, האדם האידיאלי בה הוא דווקא החכם!  אלא, המשנה עוסקת בדרכי קניית החכמה והאמת. והחידוש הגדול בה – הוא שההשקעה בתחום המידות, וההשקעה בתחום החכמה תלויות זו בזו.

 

כדי שאדם יגיע אל האמת – הוא חייב לעמוד בכללים האלו, ולא רק כדי שהוא יגיע אל האמת, אלא בכלל כדי שתתברר האמת כראוי בחברה. אם כל אחד יכנס לדברי חברו, לא יקשיב, ידבר בבלאגן וכו', סביר להניח שכל אחד ישאר בעמדתו הראשונה. ניתן לראות היטב בוויכוחים שבד"כ, לדאבוננו, כל צד מתבצר בעמדתו ואין בחינה אמיתית של הדעות משני הצדדים.

 

לב החכם ולב הגולם

רבינו יונה מגדיר את הדברים מכיוון אחר:

 

"חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה - ששומע ושותק ולומד והוא חכמה עושה. מה שאין כן בגולם כי לא יחפוץ בתבונה כי אם בהתגלות לבו".

 

מסתבר, שיש בבקשת האמת משהו שבעצמו סותר את מידותיו החסרות של הגולם – אדם חסר מידות מטרתו היא, כפי שמגדיר רבינו יונה – "התגלות לבו". ובעצם במובן זה כל אותן הפעולות המתוארות במשנה הן ביטוי של הרצון הפנימי של האדם.

 

אדם שכל עניינו הוא לתת ביטוי לאגו שלו, יתפרץ לדבריו של אחר, ידבר בפני הגדול, וינסה כמה שיותר להבליט עצמו ולהראות שהוא יודע. אולם אדם שבאמת רוצה להבין את האמת, ומוכן גם למחוייבות שבה, ירצה באמת ובתמים לשמוע מה יש לאחר לומר, והמשנה בסה"כ מצביעה לו על אותן דרכים שיעזרו לו להגיע לאן שהוא רוצה.

 

"על מה שלא שמע אומר לא שמעתי"

לסיום ארשה לעצמי לדרוש את הפרמטר השישי בצורה שאולי אינה בדיוק הפשט. באופן פשוט, כוונת המשפט "על מה שלא שמע אומר לא שמעתי" היא לגבי מסורת שלא היתה לאדם הנשאל שאלה. אולם אפשר גם אולי לומר, שיש כאן דרישה לניהול שיח עדין ביותר, שיח בו לא רק שאתה לא ממהר להשיב בו, אלא אתה דואג שהבנת בצורה הטובה ביותר את מה שהשני אומר – קודם כל ברובד הפשוט של השמיעה – אם החסרת חלק מדבריו, אל תשלים אותם לבד בהנחה שהבנת את המכלול, אלא תשאל. ואח"כ ברובד ההבנה – במקום להיות עסוק במה תענה, תשאל את השני שאלות עד שתבין באמת את עמדתו. דרך זו תוכל להוביל אותך, ואת החברה כולה, אל האמת. 

בנימה אישית

אינגריד, אמא של שלומית, מספרת:

 

"לאורך כל הפרויקט, הזכירו את המידות הטובות של שלומית, את ההבנה המהירה ואת השכל הישר.           אני רוצה לתאר משהו נוסף שמאוד אפיין את שלומית היקרה שלנו: היכולת לזהות תמיד מה הכי חשוב ולקבוע במהירות הבזק סדר נכון של עדיפויות, גם בתנאי לחץ.

 

הדוגמה הבולטת ביותר לזה היתה כאשר פעם קרוב משפחה של שלומית הרגיש רע מאד, והתקשר אלי כשהייתי תקועה בפקק בכביש איילון. הקרוב בקושי היה מסוגל לדבר, וחששתי שהוא יאבד את הכרה, כשהוא לבד בבית. מייד התקשרתי לשלומית שלמדה אז תואר שני במדעי הרפואה, ובקור רוח האופייני לה אמרה לי לא לדאוג, היא מבינה ומייד תטפל במצב. ניתקתי מייד, בלי לשאול אותה מה היא מתכוונת לעשות – ידעתי שאין צורך לבזבז אפילו שנייה בהתדיינויות מיותרות, היא פשוט תדע בדיוק מה לעשות.

אחרי נסיעה שהיתה נראית לי כמו נצח, כשהטלפון שלו תפוס כל הזמן, הגעתי אל הקרוב משפחה, כמה דקות לפני האמבולנס. רק אחר כך התברר ששלומית מייד יצרה קשר לכל מי שהיה צריך, לפי הסדר נכון.

התקשרה למוקד של מכבי, בקשה שיזמינו אמבולנס, תיארה את המצב ואז נתנה את מספר הטלפון של החולה ובקשה שאחות תתקשר עכשיו אליו ותדבר איתו ותוודא שהוא בהכרה עד שהאמבולנס יגיע.

ממש כמו שנאמר על החכם במשנתנו – "ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון".

 

לא כולנו יודעים כיצד לשמור על קור רוח ולפעול נכון כשאנחנו מוצפים - מי ייתן שגם אנחנו, ההורים של שלומית, נמשיך לקבל ממנה את הכוחות ללכת בדרכיה". 

 

משנה ט':

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם.

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן,

וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ,

וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב,

שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה,

וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,

וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי,

וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.

וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם: