פרק ה' משנה א' - ו'

לעילוי נשמתה של

שלומית

רכס הרי Drakensberg, דרום אפריקה.  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

(א) בעשרה מאמרות נברא העולם- בתיאור בריאת העולם בתחילת ספר בראשית אנו מוצאים עשרה ציוויים של הקב"ה שמכוחם נוצר העולם (כגון "ויאמר אלוקים יהי אור", "ויאמר אלוקים יהי רקיע" . וכד')

'ומה תלמוד לומר? והלוא במאמר אחד יכול להיבראות?- לאיזה צורך פירטה התורה את כל הציוויים והאמירות הללו ומדוע לא הסתפקה התורה בתיאור קצר, שהעולם נעשה במאמר ה'?

 

אלא, להיפרע מן הרשעים, שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות- על מנת שכל עובר עבירה יהיה מודע ליצירה שהוא מאבד (כי כל עבירה מכריעה את העולם וגורלו לכף חובה), וכל מקיים מצווה יידע מה הוא מקיים (כי כל מצווה מכריעה את העולם וגורלו לכף זכות), פירטה התורה את כל ה"מאמרות", להמחיש את מורכבות העולם, וחלוקתו לקבוצות יצורים וברואים שונים וכו'

 

(ב) עשרה דורות מאדם ועד נח- מאדם הראשון ועד נח חלפו עשרה דורות, ואלה הם- אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח (כמפורט בספר בראשית, פרק ה.)

להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול- כלומר, התועלת שיש לנו מידיעה זו(שעברו עשרה דורות) היא ההבנה, שאין הקב"ה מעניש על החטא מיד (כשם שהעולם לא נענש עד דור המבול, על אף שחטא קודם לכן).

 

(ג) עשרה דורות מנח ועד אברהם- מנח ועד אברהם חלפו עשרה דורות )(אם לא מונים את נח עצמו) ואלה הם: שם בן נח, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם (כמפורט בפרק י"א של ספר בראשית)

להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם- כל הדורות הללו חטאו, והיה העולם ראוי להיענש בגין חטאיו, אך הקב"ה המתין שיחזור העולם למוטב, עד שאכן כך היה בתקופת אברהם אבינו, שהחזיר את בני דורו למוטב, וקיבל שכר כולן- אברהם קיבל שכר לא רק בגין צדקתו שלו, אלא גם על כך שהחזיר את בני דורו למוטב.

 

(ד) עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם - אברהם התנסה בעשרה מצבים קשים במיוחד ובכל זאת לא פקפק ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה

להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום- כלומר, מכך אנו למדים כמה הייתה גדולה חיבתו של אברהם אבינו לקב"ה.

 

 

בהמשך לספירות הקודמות ממשיכה המשנה ומונה מניינים נוספים של "עשרה":

 

(ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים- שניצלו מעשר המכות שבאו על המצרים; בכל אחת מעשר המכות במצרים, לקו המצרים בלבד ולא ישראל (רמב"ם, רע"ב)

ועשרה על הים- עשרה ניסים שונים נעשו לבני ישראל במהלך קריעת ים סוף

עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים- עשר המכות המפורשות בתורה בפרשת וארא ובפרשת בֹא.

ועשר על הים- בשירת הים (שמות, פרק ט"ו) נאמרו עשר לשונות של מפלה וטביעה: "רמה בים", "ירה בים", "טובעו בים סוף", "תהומות יכסיומו", "ירדו במצולות", "תרעץ אויב", "תהרוס קמיך", "יאכלמו כקש", " כסמו ים", "צללו כעופרת"

 

(ו) עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר-עשר פעמים חטאו ישראל במדבר בחטא של פקפוק וחוסר אמונה, כגון תלונותיהם על המן, על המים וכו'. שנאמר (במדבר יד, כב): 'וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי'.

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

 

עשרה!

אנו רואים שמשניותינו כולן עוסקות בספירה של 10 דברים.

 

אנו ננסה להעמיק במשנה הראשונה ולהבין מתוכה עיקרון שממנו נובעות כל שאר משניות אלו.

במובן מסוים המשנה הראשונה היא כמו גרעין יסודי ממנה צומחות כל המשניות הבאות, נדבך על גבי נדבך.

הבה נצא לדרך!

בעשרה מאמרות נברא העולם

בעשרה מאמרות נברא העולם. בפרשת בראשית, בו מתוארת בריאת העולם, הקב"ה בורא את העולם ע"י דיבור – "ויאמר אלהים יהי אור" וכן הלאה - סה"כ עשרה מאמרות.

פלא מאמר אלוהי מוליד בריאה. אבל פלא זה יכול גם להיות "והלא במאמר אחד יכול להבראות".

 

מדוע אם כן הקב"ה ברא את עולמו בעשרה מאמרות?

המשנה עונה: כדי לאפשר להפרע מן הרשעים ולאפשר לתת שכר טוב לצדיקים.

 

בקריאה ראשונה של המשנה, נדמה שכביכול, לעומת עולם שנברא במאמר אחד, עולם שנברא בעשרה מאמרות הוא עולם "יקר" יותר ועבורו ניתן לתת שכר טוב רב יותר (או חלילה להעניש בחומרה רבה יותר). אך אם זו משמעות המשנה, אז מדוע העולם לא נברא ב- 11 מאמרות? או ב- 100 מאמרות? ואין לדבר סוף...

 

אלא, מבאר המהר"ל שהמספרים 1 ו- 10 שניהם מבטאים שלמות, אך שלמות מסוג שונה.

עולם שנברא במאמר אחד הוא עולם שבו כל הבריאה מופיעה יחד בשלמותה בבת אחת.

לעומת זאת, עולם שנברא בעשרה מאמרות הוא עולם, כפי שרואים בפרשת בראשית, שמופיע בהדרגה.

יש לכך משמעות רוחנית גדולה מאוד!

 

עולם במאמר אחד הוא עולם מושלם. עולם בעשרה מאמרות הוא עולם עם תהליך, עולם משתלם.

 

בעולם מושלם אין התקדמות, הכל כבר מושלם, ולכן אין שום משמעות לשכר ועונש.

גם  אין בחירה חופשית - זהו עולם מושלם, לא ניתן לבחור בו ברע.

 

כלומר, כדי לאפשר בחירה חופשית ושכר ועונש, הקב"ה היה צריך לברוא את העולם בעשרה מאמרות.

המשמעות של עולם שנברא בעשרה מאמרות (ולא באחד) היא לא תוספת שכר רב יותר לצדיקים ולהיפך לרשעים, אלא בכלל האפשרות לשכר ועונש.

 

אנו מבינים כעת שמשנה א' מדברת על דבר מאוד יסודי בעולמנו, החל מאיך שהעולם מתנהל (לא מושלם, אבל מתקדם ומשתפר – משתלם!) וכלה באיך אנחנו מתנהגים בו (מצוות, שכר ועונש).

 

זהו אותו "גרעין יסודי" שהזכרנו לעיל. עשרה מאמרות הם ההדרגה שבבריאה, הדרגה שמאפשרת שכר ועונש.  עכשיו נראה איך יסוד זה מתבטא בשאר המשניות.

 

נוח ואברהם

אותה אפשרות שמופיעה במשנה א', של שכר ועונש שנובעים מכך שהעולם נברא בעשרה מאמרות, מיד באה לידי ביטוי במשניות הבאות, בדורות הראשונים שלאחר בריאת העולם.

 

"כדי להפרע מן הרשעים" שבמשנה א', מפרש השפת אמת: "הוא דור המבול שמאבדין העולם ממש. כי בעשרה דורות שמאדם ועד נח איבדו הארת המאמרות" כלומר ניתקו את ההדרגתיות ממקורה - חזרו לתוהו.

 

וממשיך השפת אמת "אך נח ביקש שיחזור העולם לתיקונו כמו שכתוב ליתן שכר טוב לצדיקים... בחינת האחדות... ודור הפלגה" - הדור של מגדל בבל, שהתאחדו סביב בניית המגדל ומרידה בעליונים - "חטאו וניטל מהם כח האחדות" - מפני שהאמינו באחדות אבל באחדות שמקורה משלטון האדם.

"עד שבא אברהם נוטל שכר כולן" כלומר חיבר את האחדות המבורכת עם מקורה.

 

כלומר, אותה האפשרות של עונש במשנה א' באה לידי ביטוי במשנה ב' – ב"עשרה דורות מאדם ועד נוח",

ואותה האפשרות של שכר באה ליד ביטוי במשנה ג' – ב"עשרה דורות מנח ועד אברהם", " עד שבא אברהם וקיבל שכר כולן".

 

ועדיין המספר עשר ממשיך להדהד, שכן הוא גם מבטא ריבוי אפשרויות – כל האפשרויות. הקב"ה נותן לאנושות לתהות ולנסות את כל האפשרויות, ליפול ובתקווה לקום. הוא אינו מתערב אלא מאפשר בחירה חופשית. להודיע כמה ארך אפים לפניו.

ואז, לאחר שהאנושות מתדרדרת ונופלת במשך 10 דורות עד שהקב"ה נאלץ ל-"הביא עליהם את מי המבול", לבסוף, בסופן של 10 דורות נוספים מפציע האור ו-"בא אברהם וקיבל שכר כולן".

מעשה אבות סימן לבנים

בעבור מה זכה אברהם באותו שכר?

על כך עונה המשנה הבאה, משנה ד': "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם".

 

ממשיך השפת אמת לבאר שכוחו זה של אברהם מתבטא בזכות אבות שיש לבניו: "הענין הוא כי "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו בראו"[1]  ועל זה נבראו בני ישראל, (כדי) לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם...

אכן האבות הקדושים היה כוחם יפה לברר כבוד מלכותו בעולמם בלי ניסים וגברו על הטבע...

כי על ידי שאברהם אבינו עליו השלום, בכוחו גבר כל מיני הסתרות של הטבע שחלקו בעשר - לכן עשה הקב"ה לאבותינו עשרה ניסים שהוצרכו לשינוי הטבע".

 

כלומר, השפת אמת מסביר לנו שמשנה ה' היא תוצאה ישירה של משנה ד':

עשרה הניסים שנעשו לאבותינו במצרים ובים באו בזכות עמידתו האיתנה של אברהם אבינו כנגד עשרה הניסיונות.

 

"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"

לאור השתלשלות במשניות הקודמות, משנה ו' תמוהה היא ביותר - "עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר" – הכיצד??

כלומר, הדברים ידועים מפשט התורה, אך איך זה מתקשר עם כל מה שלמדנו לפני כן? מנין הגיעה נפילה זו?

 

שלושת המילים החותמות את משנה ו' נותנות לנו רמז - "ולא שמעו בקולי" – זוהי תזכורת מה קורה כאשר אנו מפסיקים לשמוע את דבר ה', כאשר אנו כבר לא שומעים את אותם עשרה מאמרות שבהן העולם נברא.

 

בחסידות מוסבר שהקב"ה לא ברא את העולם ו"הלך לו", אלא הקב"ה מחייה וקשור לבריאה בכל רגע ורגע. הדבר מרומז בפסוק מתהילים "המחדש בטובו בכל יום, תמיד, מעשה בראשית" [2].

הקב"ה בורא את העולם כל רגע ורגע ואילו היה מפסיק אפילו לרגע כל העולם היה חוזר לתוהו...

בכל רגע ורגע ישנם עשרה מאמרות בהם העולם נברא.  הנשמע קולם?

בנימה אישית

קרן, אחות של שלומית מספרת:

 

שלומית לא נתנה למירוץ החיים לסחוף אותה, היא היתה מקדישה זמן ומחשבה לדברים שהיו חשובים לה. זו אולי הסיבה שהיתה מצליחה לעשות הכול- אבל הכול!- בנחת.

כשהייתה מדברת איתך, היית מקבל תחושה שהיא נותנת לך את כל תשומת הלב ומקשיבה ולא שהיא בנתיים מקפלת כביסה צופה בטלויזיה או כל דבר אחר.

 

אולי לכן זה לא מפתיע שהשיחה האחרונה שלי איתה היתה לא בערב ראש השנה אלא יום קודם.

התקשרה ופתחה: "אני מתקשרת היום, כי מחר ערב חג יהיה לחוץ ואולי לא יהיה זמן לדבר ולאחל שנה טובה אז רציתי לעשות את זה היום". אני עניתי " אז בואי תאחלי...".

היום אני שמחה שהיא לא דחתה את המחווה הפשוטה הזו, של טלפון לאחות לאחל חג שמח, ככה היה לנו זמן לדבר בנחת. בזכות תכונה זו שלה הייתה לנו שיחה אחרונה מתוקה, לא משהו 'על הדרך' אלא שיחה אמיתית, כי היא דאגה לפנות לזה את הזמן הראוי.

 

מקורות:

1.         המשנה החותמת את פרקי אבות.

2.         בפרט שמעתי הסבר זה לפסוק בחסידות חב"ד.

(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

 

(ב) עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.

 

(ג) עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּן:

 

(ד) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

 

(ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם.

 

(ו) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי":