פרק ד' משנה כח' - כט'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

לביאה, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי אלעזר הקפר אומר:

הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם - חייו אינם חיים והוא מאבד את עולמו, עולם הזה ועולם הבא.

הוא היה אומר:

הילודים, למות - "מי שנולד כבר, עתיד הוא למות" (רע"ב). והמתים, להחיות; והחיים לדון - המתים, עתידים לעמוד לתחיית המתים; ולאחר מכן, הם עתידים גם לעמוד לדין, זה לקבלת שכרו וזה לקבלת עונשו.

לידע ולהודיע ולהיוודע - דהיינו, את מה שייאמר להלן במשנה, צריך כל אדם "לידע, להודיע ולהיוודע". לידע פירושו ללמוד את הדבר מאחרים, להיוודע פירושו להחכים בדבר מעצמו, ולהודיע פירושו ללמד לאחרים.

שהוא אל - הקב"ה הוא בעל היכולת המוחלט; הוא היוצר, הוא הבורא - הקב"ה הוא זה שיצר וברא את האדם. הוא המבין - הקב"ה מבין לעומקן את מחשבות האדם ומעשיו. הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין - בדינו של האדם לפני הקב"ה, הקב"ה משמש גם כדיין, גם כעד וגם כתובע. והוא עתיד לדון ברוך הוא - דהיינו, גם אם אינך רואה את הגמול מיד, הדבר נובע מכך שהקב"ה אינו גומל מייד לאחר המעשה אלא "עתיד לדון",

שאין לפניו לא עַוְלה - אין הקב"ה עושה עוול בדין, שנאמר (דברים לב, ד) "א-ל אמונה ואין עוול" (ריב"ש). וכן, אין הקב"ה דורש מאדם מעבר ליכולותיו (תפארת ישראל). ולא שכחה - אע"פ שאינו גומל מיד, בסופו של חשבון אין דבר שנשכח (תפארת ישראל). ולא משוא פנים- מכובדוּת האדם הנדון אינה משפיעה, והדין דין צדק. ולא מקח שוחד, שהכול שלו - לא ניתן לשחדו, שהרי כיצד ניתן "לשחד" דיין, שבלאו הכי הכול שייך לו?

ודע שהכל לפי החשבון - "העונש והשכר על כל מעשה, הוא לפי חשבון הסיבות החיצוניות שהכריעוהו למצווה או לעבירה, ולפי חוזק התאווה שהיה לו בשעת מעשה, ולפי השמחה שהיה לו בעשותו המצווה או העבירה, כן ירבה או יתמעט שכרו או עונשו" (תפארת ישראל)

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך - אל יטעה האדם לחשוב שלאחר המיתה אין כלום, ועל כן אין חשיבות לדרכו ולמעשיו בעולם הזה; אלא סופו לעמוד בדין לאחר מיתתו (רבינו יונה). שעל כרחך אתה נוצר - "שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שהנשמות מונחות שם... ומלאך בא ומוציאה בעל כרחה ומכניסה במעי האשה" (רע"ב). ועל כרחך אתה נולד - "בשעת הלידה אינו רוצה לצאת, ומלאך מוציאו בעל כרחו" (רע"ב).  ועל כרחך אתה חי - "יש אדם מדוכא ביסורים ורוצה למות ואינו יכול" (רע"ב). ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה - כפשוטו.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

רבי אלעזר הקפר היה אומר – אופטימיות או פסימיות?

רבי אלעזר הקפר, אשר דבריו חותמים את פרק ד' בפרקי אבות, היה מאחרוני התנאים

הוא היה חברם של רבי יהודה הנשיא (המשנה הקודמת) [1] ושל רבי ישמעאל בן רבי יוסי (משנה ז).

רבי יהושע בן לוי היה תלמידו [2].

ישנם מספר השערות למקור השם 'קפר':

תנאים רבים נקראו על שם המקצוע ששימש לפרנסתם (כדוגמת רבי יצחק נפחא שהיה נפח, רבן יוחנן הסנדלר וכו'), ועל דרך זו יש האומרים ש'קפר' הוא שיבוש של הכינוי 'כופר' (כדוגמת ר' יוסי בן כופר), שפירושו עושה זפת [3].

לעומת זאת, יש האומרים שהיה יינן ושמו נגזר מיין קפריסין - יין שהוסיפו לו פקעות של צלף (שמו הערבי של הצלף הוא קאפר ומכן כנויי קפריסין) [4]

משניות אלו של רבי אלעזר, נוקבות הן.

אמנם את משנתו הראשונה ניתן לפרש בכיוון חיובי [5] -  הקנאה והתאווה לכבוד ה', שאיפות נעלות אלו מוציאות את האדם מהבלי העולם הזה ומיישרות מבטו לחיים ערכיים ולהסתכלות טובה יותר על החיים - אך בוודאי אין זה פשט הדברים.

לכאורה נדמה כי רבי אלעזר הקפר נוקט במבט קודר על החיים. הכל מסוכן, לכל דבר יש השלכות ועל הכל יבוא האדם למשפט. על האדם להזהר ולהסתגף בעולם הזה.

אך מסקנה זו, סלידה מן העולם הזה, אינה מתיישבת עם דברים אחרים שידוע לנו שאמר:

התורה מצווה על נזיר להביא קרבן חטאת "מאשר חטא על הנפש".

בגמרא (בבלי תענית יא א, נדרים י א) רבי אלעזר הקפר שואל ועונה :

"וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: מה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה".

כלומר, רבי אלעזר סובר שיש להנות מהנאות החיים. עד כדי כך שמי שאינו נהנה נקרא חוטא!

"גדול השלום"

אם כן, כיצד מתיישבות שתי גישות סותרות אלו?

אלא, שאין כאן גישות סותרות, כי אם משלימות.

"סור מרע ועשה טוב" - אומר הפסוק/המשורר/דוד המלך בתהלים - "בקש שלום ורדפהו"

עלינו להתבונן במשניותיו של רבי אלעזר הקפר בבחינת 'סור מרע' - כהדרכה מפוכחת העוזרת להמנע מסכנות החיים. אך הוא עצמו (גם) עסק ב'ועשה טוב' ואף רדף אחרי מידת השלום.

כאשר רבי אלעזר אומר במשנתו "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", הוא מורה לנו לברוח מן המחלוקת והתחרות. מידות אלו מהרסות כל חלקה טובה, גם כזו שנרכשה בעמל רב.

אך את צידו השני של המטבע, הערך הרב שרכש למידת השלום, מורה לנו המקור הבא [6]:

"ר' אליעזר הקפר אומר:

גדול שלום, שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום.

גדול שלום שנתן לענוים, שנאמר: "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רֺב שלום" (תהילים ל"ז, יא).

גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל. אנו אומרים "עושה שלום ובורא את הכל" ".

עד כדי כך שאפילו כנגד עבירה חמורה כעבודה זרה, כאשר זה מגיע למידת השלום, אמר:

"גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה, ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין פוגעת בהם.

שנאמר: 'חבוּר עצבּים אפרים הַנח לו' (הושע ד', יז) [7].

"ועל כרחך את חי" – האמנם?

משנתו השניה של רבי אלעזר הקפר מדגישה לנו שסוף כל אדם לעמוד לדין בפני הקב"ה.

אך דווקא המילים החותמות את המשנה מעלות קושי לגבי חוקיות המשפט.

"על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי" – יאמר האדם "לא בחרתי לבוא לעולם. זה נעשה בעל כרחי ועל כן כיצד ניתן לחייב אותי על מעשיי?"

משנה זו מתקשרת עם משנה במסכת נזיקין – בבא בתרא, פרק א':

"המקיף (בגדר) את (שדה) חבירו משלוש רוחותיו.. אין מחייבין אותו.

ר' יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית – מגלגלין עליו את הכל".

לאדם שדה מרובעת וחבירו הקיף לו את השדה עם גדר בשלוש מפאותיה. האם האדם צריך להשתתף בהוצאות הגדר? המשנה אומרת שלא ניתן לחייבו, שכן הוא יכול לטעון "כלל לא רציתי את הגדרות הללו".

גידור הרביעית הוא גילוי דעת של הניקף שבעצם הוא מרוצה ש"כפו" עליו את שלוש הגדרות הראשונות, ולכן הוא מתחייב להשתתף בהוצאות של התקנת כל הגדרות.

שלושת הגדרות הראשונות הן שלושת ה'על כרחך' הראשונות במשנתנו.

אך, בדומה לגדר הרביעית, במשנה יש 'על כרחך' רביעי - "ועל כרחך אתה מת".

רוב בני האדם אינם רוצים למות, ועושים מאמץ להאריך את חייהם. בכך אנו מגלים שנוח לנו משלושת הגדרות הראשונות - נוח לנו שנוצרנו, נולדנו וזכינו לחיות עלי אדמות.

לכן אנו מחוייבים בדין וחשבון על חיים אלה.

על כן חותמת משנתנו - "ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

שלושת הגדרות הראשונות של החיים יונקות את משמעותן מהגדר הרביעית - המשמעות שנתת לחייך [8].

הרבי מליובאוויטש [9] מסביר שהנשמה אינה רוצה לרדת לעולם, ואכן 

"עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, (וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד), וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי"

אך לאחר שהאדם מגיע לעולם ומבין שזהו רצונו של ה' יתברך,

והרי הקב"ה הוא טוב ודרך הטוב להיטיב, על כרחך שזה ירידה לצורך עלייה.

מסיבה זו סובר רבי אלעזר שהמצער עצמו מהיין נקרא חוטא, שכיוון שרצון הבורא הוא שיהיה בזה העולם, אין לו להתנתק מן העולם.

"זה בית מדרשו שהלרבי אליעזר הקפר"

במעלה נחל הג'ילבון ברמת הגולן, בכפר דבורה (יישוב יהודי מתקופת התלמוד), התגלה לפני כ-45 שנה ממצא ארכיאולוגי יחיד במינו בארץ - משקוף המעוטר בשני עופות דורסים האוחזים בפיהם נחשים היוצרים מעין זר, וחרותה בו הכתובת: "זה בית מדרשו שהלרבי (=של רבי) אליעזר הקפר" [10]. 

[11]

בשום חפירה ארכיאולוגית אחרת בארץ לא נמצא כתוב במפורש שמו של תנא ידוע [12],

וכן עדות למוסד בית המדרש בתקופת המשנה מוזכר כאן לראשונה.

בנוסף, בטרם גילוי כתובת זו, מעמד החיים היהודיים דאז בגולן כלל לא היה ברור מן המקורות.

מה שעוד יותר מדהים, שדווקא רבי אלעזר הקפר הוא שאמר את הדברים הבאים:

"אל תהא כמשקוף העליון שאין יד אדם יכולה ליגע בו,

(כלומר, אל תתבצר במגדל שן, מורם מעם ללא מגע עם אנשים אחרים)

ולא כאסקופה העליון שמבלעת פרצופות,

(דהיינו, משקוף בגובה הראש שהפנים מתנגשות בו. והנמשל - אדם נכבד שאינו מתבצר במגדל השן, אך במגעו עם הבריות הוא שמשתמש בסמכותו בכוחניות ופוגע בזולת).

ולא כאסקופה האמצעית שמנגפת הרגליים,

(אמנם בליטה זו במפתן הבית מונעת כניסה של לכלוך, אך היא מהווה מכשול לנכנסים. והנמשל הוא אדם המשים עצמו צנוע ועניו, אך אוי לו למי שייפגע בו ואפילו בשוגג).

אלא הֱוֵי כאסקופה תחתונה שהכל דשין בה;

וסוף הבית כולו נסתר – והיא עומדת במקומה" [13].

אפילו שככלות הימים הבית ייחרב, אבן זו תשאר במקומה ולא תעקר.

כלומר, רק הצנוע האמיתי, אשר נוהג בענוה ומשים עצמו כאסקופה נדרסת לרבים, הוא אשר ייחשב בעיני ה' ויזכה לתהילת עולם וחיי עולם הבא.

אין זה סמלי שדווקא משקופו של רבי אליעזר הקפר - אותו התנא שלפני כ 1800 שנה מורה לנו לברוח מן המחלוקת והתחרות, הקנאה התאוה והכבוד, ולהיות כאסקופה הנדרסת - היא אשר עודנה עומדת במקומה!

​

בנימה אישית – סיור מודרך

מוריה, חברה של שלומית מספרת:

"שלומית הייתה עבור רבים מאתנו, בגרעין הסטודנטים למודל.

בפשטות, בענווה, כמעט מבלי להתכוון הוכיחה לנו שההצלחה אפשרית ואינה בלתי מושגת מעבר להרי החושך..

הייתי ביומי הראשון באוניברסיטה, תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות (ראיית חשבון) שנה ראשונה.

הייתי נרגשת וגאה מחד ומאידך מפוחדת וחוששת עד מאוד מהלימודים התובעניים המצפים לי בארבע השנים הקרובות.

לא הכרתי איש.

ולא מצאתי דרכי בפרוזדורים האינסופיים ובבנייני המלט הגבוהים אשר בבירת הנגב.

בעודי טרודה במחשבות על הבלתי נודע שעוד מצפה לי, קיבלתי הודעת טקסט משלומית.

(שלומית הייתה אז בשנה השנייה לתואר הראשון שלה והיו בנות נוספות מקבוצת הסטודנטיות שעבורן זה היה היום הראשון ללימודים)

בהודעה היה כתוב כדלקמן:

כל הסטודנטיות החדשות, מוזמנות היום ב – 10:00 לסיור מודרך באוניברסיטה, נתראה בקרנף J (כך נקרא המזנון של האוניברסיטה).

בשעה עשר התייצבנו ל "סיור", שלומית חיכתה לערוך לנו קבלת פנים, סוף סוף מישהו מוכר בתוך כל הזרות הזו.. הצבע והחיוך חזר לפנינו, שלומית מיוזמתה עברה אתנו בין הבניינים וסרקה יחד אתנו את האוניברסיטה.

נתנה טיפים, בנעימות, בחברות, באהבה גדולה:

לאוניברסיטה מגיעים עם קווים 7,8 ו-5 , רק קו 5 מגיע לכניסה, אבל התדירות שלו נמוכה יותר..

כאן זה הקרנף, לידו זה בניין 28 הוא מתחבר לבניין 34 .

כאן בית כנסת, כאן לידו חדר לימוד סודי.. תמיד ריק.. J

כאן הספרייה – אבל לספריה לא ניתן להיכנס עם חפצים ואסור לדבר בפנים, אז עדיף לכם חדרי לימוד.

כאן בניין 72, כאן המדרשה..

שם בניין 90, צמוד אליו בניין 92, לידו מקדונלדס..

פה הכספומט , כאן בית הסטודנט תוכלו לנוח..

כאן מחשבים, כאן מדפסות, כאן שמירת חפצים – אם הגעתם עם תיקים כבדים תוכלו להניח בבוקר ולקחת בערב.

בבית הסטודנט חדרי לימוד עמוסים, עדיף לכם בחדר הלמוד שליד בית הכנסת – הוא סודי.. J

כמה רגישות טבעית הייתה בה.. איני יודעת אם היא ידעה עד כמה."

מקורות:

1. בבלי עבודה זרה מ"ג ע"א

2. לפי מחקרו של בעל ה-"ערכי תנאים ואמוראים", היו שני רבי יהושע בן לוי, והזקן שבהם היה תלמידו של רבי אלעזר הקפר ונפטר על מיטתו (ולא עלה השמימה בחייו). ייתכן שהוא "רבי יהושע בן לוי הקפר" שקברו נמצא, בהתאם לשם רבו "רבי אלעזר הקפר"

3. עבודתה של ורד אליצור (נעם) – "הצצה אל עולמו של תנא גולני - רבי אליעזר הקפר"

4. על פי ההערות לדף של מכללת הרצוג:

5. דוגמת קנאת פנחס הכהן. וכן השפת אמת בפירושו לתורה מדבר על כך.

6. במדבר רבה יא ז

7. תנחומא צו י; מהד' בובר, עמ' 18 

8. פירוש יפיפה זה נאמר ע"י משה נתיב ז"ל. לפני מספר חודשים שיתף אותנו בו אחד ממשתתפי לימוד זה, גיל נתיב, בנו של משה. יהיו הדברים גם לעילוי נשמת משה נתיב בן חיה-רבקה וחיים-דן ז"ל

9. Chabadpedia

10. המשקוף מוצג היום במוזיאון הגולן בקצרין.

11. התצלום מויקיפדיה, מאת Ori - נוצר על ידי מעלה היצירה, Attribution https://commons.wikimedia.org/wiki/File%3AKacrinmuzesi053.jpg

האיור של המשקוף מתוך מאמרה המרתק של ורד אליצור (נעם). ראה מקור 3.

12. למעט מערת קבורה אחת בבית שערים (מקור 3).

13. אבות דרבי נתן, פרק כו'.

משנה כח':

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר:

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

​

משנה כט':

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן.לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.

וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

​