פרק ד' משנה כו'-כז'

לעילוי נשמתה של

שלומית

יעלים בדמדומי זריחה, שפת מכתש רמון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי יוסי בר יהודה איש כפר בבלי אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן - לימוד חכמה מפי צעירים וחסרי ניסיון, הוא לימוד חסר, כי חכמתם היא בוסרית, כיין חדש ("יין מגיתו"- יין חדש מן הגת) וכענבים שלא הבשילו. לעומת זאת, לימוד חכמה מפי זקנים ומנוסים, היא כאכילת ענבים בשלים ושתיית יין ישן.

 

רבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו - כלומר, דברי רבי יוסי בר יהודה לעיל (הלומד מן הקטנים למה הוא דומה וכו') אינם בבחינת כלל מוחלט, ולעתים יש ואדם צעיר ("קנקן חדש") גדוש ומלא בתוכן ("יין ישן"), וכן להיפך. לכן, אין להביט בחיצוניות אלא בפנימיות.

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

 

קנקן ישן או קנקן חדש?

הפירוש נכתב על ידי עודד ברט, אבא של שלומית

 

רבי יוסי הוא מאחרוני התנאים, כלומר חי במאה השניה אחרי הספירה (1).

 

ברור מדבריו שהוא מתכוון ללימוד תורה, שהרי בשיר השירים נאמר (2) "כי טובים דודיך מיין", וכמו שיין משביח עם הזמן, כך גם דברי תורה. "מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח, אף דברי תורה כל זמן שהן מתיישנין בגוף, סופם להשביח".

 

מדגיש הרב ישראל מאיר לאו שמדבריו אני מצטט (3),כי לא כל זקן משביח עם השנים. נסיון חיים לבדו אינו ערובה מספקת ליישוב הדעת ולצלילות המחשבה.

 

המשנה בסוף מסכת קינים מדגישה "זקני עם הארץ - ככל שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן", וכוונתו היא שזיקנה ותשישות גוף אינן סיבה לרפיון הרוח. מי שיישר את אורחותיו ושכלל את שכלו בדברי אמת, הרי שגם בהגיעו לזקנה אין הוא מתייאש מרפיון גופו אלא אוכל הוא את פירות הרוח. בזה עסק כל חייו והוא מגיע לשיאו דווקא כשפסקה תסיסתו.

 

רבי (משנה כז') חולק על הקביעה שלימוד זקנים עדיף וקובע כלל שונה - טעם היין אינו תלוי בגיל הקנקן (זקן), אלא ברכיביו.

"אל תסתכל בקנקן" - זיקנה לבדה איננה תנאי הכרחי. אל תשפוט לפי הכלי החיצוני אומר רבי.

הסתכל במהות. "יש קנקן שהוא מלא חדש", אדם צעיר שהוא מלא וגדוש, דעתו מיושבת עליו והוא בשיא "תסיסתו" ולעומתו אדם מבוגר, "ישן,שאפילו חדש אין בו". נראה מכובד,לבוש יפה,עשיר - אך כלום אין בו. מי מאיתנו לא מכיר? - יושב קרנות, משועבד לצבירת ממון וכבוד. בגידת הגוף מהווה מסגרת עגומה לחייו. קנקן ישן וריקני.

 

רבי מאיר רימון מצא - תוכו אכל, קליפתו זרק

כאן המקום להזכיר את המשנה של השבוע שעבר. אמרנו שרבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה גם לאחר שיצא לתרבות רעה. אין ספק שאלישע בן אבויה היה קנקן מלא ישן, יין משובח ביותר. רבי מאיר ידע להתעלם מהאריזה הקלוקלת, ולדלות מאוצרות רוחו של רבו לשעבר גם כשנעשה "אחר".

יודע כל יינן - תסיסת יתר ללא השגחה, הופכת יין משובח ככל שיהיה, לחומץ.

 

כאן המקום להזכיר ש"רבי" הוא רבי יהודה הנשיא שהיה מגדולי התנאים ומהאחרונים שבהם.

על תולדותיו - ראו בהרחבה, אזכיר רק שעליו נאמר "כשמת רבי עקיבא נולד רבי... ללמדך שאין צדיק נפטר מהעולם עד שנברא צדיק כמותו" (4).

 

ידע רבי, שמפני גדולתו ופירסומו נקרא רק בשם "רבי" ולא רבי יהודה, שהקנקן אינו מעיד על עיסתו.

 

כששמואל נשלח לביתו של ישי בית לחם למשוח מלך במקום שאול, הוא רואה את הבן הבכור ורוצה למשוח אותו למלך. נוזף בו הקב"ה: "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו....כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (5).

 

כל כך הרבה פעמים בחיי היום יום אנחנו הולכים שבי אחרי מראה יפה ומגלים שאין מאחוריו דבר.

לצערנו,מחקרים מראים שהיפים והיפות זוכים/ות תמיד לנקודות פתיחה משופרות ורק לאחר זמן קצר מבינים (6) "שקר החן והבל היופי ,אשה יראת ה' היא תתהלל" כלומר אשה עם יופי פנימי המקרין החוצה, לה שמור היופי האמיתי.

 

יפי האדם לא נקבע ממבט ראשון כיוון שיופיים של אנשים נובע מהקרנת ישותם הפנימית.

(חישבו כמה נכונה ועד כמה מתאימה להסברנו לעיל היא קביעתו של אוריפידס היווני(7) "אנשים יפים עומדים ביופים גם בסתיו חייהם".חישבו על כך).

 

מעיר הרב לאו שאבות החסידות הדגישו את הצורך להביט אל נשמתו של כל יהודי, פנימיותו, ולא על מעשיו החיצוניים.

"רבי" אומר לנו - "אל תסתכל בקנקן" - אל תדון את האדם לפי מעשיו, חיצוניותו, בליכלוך שדבק בו, אלא "במה שיש בו" - זכור נא כי בכל יהודי באשר הוא, יש נשמה שהיא חלק אלו-ה מלמעלה ובחלק הזה ,אין הליכלוך דבק. זכרו זאת.

נעמיק - כשם שאסור לנו להתייאש ממי שיצא לדרך לא טובה כך מוטל על כל אחד מאיתנו- אל תתיאש מעצמך. יש בך ניצוץ פנימי שלא דועך, הוא מסתתר בך. הפח בו רוח והשלהבת תעלה מעלה מעלה מאליה.

 

הגישה לנפש אובדת צריכה להיות מתונה. נזכור- רוח חזקה עשויה לכבות נר, אך מדורת אש העומדת לדעוך,  יש בכוח אותה רוח ללבות עד שתהיה שלהבת נצחית.  "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".

בנימה אישית - החיוך של שלומית

 

שלומית נולדה לפני 31 שנים – יצאנו, המשפחה והחברים לטייל לזכרה, בנופים שכה אהבה.

 

לרגל המאורע אנחנו מצרפים הפעם צלום של שלומית שלנו.

 

נזכרנו - הרושם הראשון שקיבלת כשפגשת את שלומית היה החיוך שלה.

    

חיוך מיוחד. העיניים צחקו בחום, וקמטי עיניה - רוך ואהבה.

כל פניה נהרו, מהמצח לסנטר, ולא יכולת שלא להתאהב.

 

חברותיה מעידות שהיתה זו אהבה ממבט ראשון ותחילה                       

של ידידות אמיצה.אנחנו במשפחה הרגשנו אהבה ממבט ראשון, אהבה במבט אחרון ,אהבה בכל מבט ומבט (8).

 

פעם אמרתי לה שקראתי מחקר שחיוך יכול להציל ממוות

וסיפרתי לה על גשר הזהב בסן פרנציסקו המחזיק בשיא של

אנשים הקופצים ממנו אל מותם - כ1400 מקרים מתועדים.

למה שם?- הגובה, ההילה שאופפת אותו. יופיו? מי יידע?

 

מעשה בגבר כבן שלושים שקפץ ממנו אל מותו.

בדירתו  הכמעט ריקה השאיר על השולחן פתק:

"אני בדרכי אל הגשר. אם רק אדם אחד יחייך אלי בדרך

לשם- לא אקפוץ".

שתקנו.

אמרה - צדקת, כמה בדידות יש בעולם.

 

לעולם אל תפסיקי לחייך - ביקשתי.

הבטיחה.

 

בת 29 שנים היתה אהובתנו כשנדם חיוכה

 

מקורות:

1.גר ונקבר בכפר זיתים.הוא דור שלישי לרבי עקיבא ולמד מתלמידיו.

  מפסקיו-איסור "חדש" נוהג גם בחו"ל.

  מאמרותיו-"אדם חוטא פעם ראשונה ושניה ושלישית-מוחלים לו. פעם רביעית-אין מוחלין לו".

2.שיר השירים פרק א,פסוק ב.

3.הרב לאו,אבות לדור חלק 2.

4.בגמרא.

5.שמואל א,פרקט"ז,ז.

6.משלי פרק ל"א,ל

7. 408-404 לפנה"ס. מחזאי יווני ידוע.

8.ולדימיר נבוקוב.

 

הרחבה

1. "רבי" הוא רבי יהודה הנשיא ונקרא גם "רבינו הקדוש",והיה מצאצאי דוד המלך.

  נולד בשנת 135 לספירה והאריך ימים-כנראה נפטר בשנת 220.כה אהוב היה על בני דורו שזכה שהכל התפללו לשלומו מידי יום והאבל על מותו ארך שנה תמימה.

נודע בעושרו ובנדבנותו הרבה אך יותר מכל בקשריו ההדוקים עם הקיסר אנטונינוס שביקש ממנו עיצות בעיניני מלכות ובענינים אשיים.

המפעל החשוב ביותר של "רבי" היה עריכת התורה שבע"פ-המשנה-בשנת 200

לספירה.הוא כינס וערך את כל האוצר ההלכתי שעד ימיו היה תורה שנלמדה בעל פה,וייצר 6 "סדרים" שהם הבסיס סביבו חוברה הגמרא שנחתמה כעבור כ 300 שנים.מאות אימרות והלכות נאמרו בשמו והוא קבור בבית שערים בעמק יזרעאל.

 

2. בספר איוב אנו מוצאים את סיפור המסגרת, ולאחריו סבבים של ויכוחים בין איוב ורעיו.

בפרק ל"ב מופיע רע צעיר, אליהו, הטוען שיש יין ישן, דווקא בקנקן חדש,

ולכן הוא ולא הזקנים יצליח לשכנע את איוב.

נקרא את דבריו בפרק ל"ב,ו-י:

 

"וַיַּעַן, אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי, וַיֹּאמַר:

צָעִיר אֲנִי לְיָמִים, וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים; עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא, מֵחַוּ‍ֹת דֵּעִי אֶתְכֶם.

אָמַרְתִּי, יָמִים יְדַבֵּרוּ; וְרֹב שָׁנִים, יֹדִיעוּ חָכְמָה.אָכֵן, רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ; וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.לֹא-רַבִּים יֶחְכָּמוּ; וּזְקֵנִים, יָבִינוּ מִשְׁפָּט.לָכֵן אָמַרְתִּי, שִׁמְעָה-לִּי; אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי."

דברים כדורבנות, אך האם הצליח הוא יותר מרעיו לשכנע את איוב?

 

3. ואנא,דלגו וקראו גם את הפרקים: מ,מ"א. אין בספרות עוד תאור טבע כזה.

4. עיינו גם בתהילים פרק ק"ד "ברכי נפשי את ה'..".

מסופר על קבוצת תאולוגים שלמדו עברית במשך 7 שנים על מנת לקרוא את התנ"ך בשפת המקור, וכשהגשימו את המשימה אמרו שלו בלבד כדי להבין ולהתפעל מיופיו של פרק ק"ד בתהילים המאמץ שווה.

 

משנה כו':

רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.

וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

משנה כז':

רַבִּי אוֹמֵר:

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ: