פרק ד' משנה כה'
לעילוי נשמתה של
שלומית
יעלים בדמדומי זריחה, שפת מכתש רמון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
פשט המשנה הוא - כשאדם מתחיל ללמוד חכמה בגיל מוקדם, הוא מפנים וזוכר אותה היטב.
המשנה מדמה לימוד כזה לדיו הכתובה על נייר חדש (נייר שכותבים עליו בפעם הראשונה), שמראהו צלול והוא נותר לאורך זמן. לעומת זאת, כשאדם מתחיל ללמוד בגיל מאוחר, החכמה אצלו היא כ"דיו כתובה על נייר מחוק", כלומר נייר שעבר מחיקות רבות, שהדיו עליה מטושטש ודהוי, ונמחק מהר יותר.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
מי אתה אלישע בן אבויה?
נכתב על ידי עודד ברט, אבא של שלומית
אין בהסטוריה התורנית סיפור שיכול להשתוות לזה של אלישע בן אבויה.
תנא, חברו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר, שהתפקר, ועדיין מסתובב הוא בין החכמים.
מה השתבש אצלך? מתי? האם כשנכנסת לפרד"ס עם חבריך?
אלישע בן אבויה הוא בין הארבעה שנכנסו לפרד"ס (ראשי תיבות של כל הרבדים בפרוש התורה: פשט, רמז, דרש, סוד..), אך לא הבין את שראו עיניו והפסיד את עולמו.
"אחר (כינוי לאלישע בן אבויה) קיצץ בנטיעות" (1). ביטוי זה מתייחס לכל מי שלמד תורה והעמיק בה ולבסוף כפר בה, דומה למי שקיצץ את הנטיעות הקטנות שלא תצמחנה עוד.
אלישע בן אבויה מספר מעשה שאירע ביום ברית המילה שלו כשהקהל אכל ורקד ואילו רבי אליעזר ורבי יהושע ישבו ולמדו תורה עד ש"ירדה אש מהשמים והקיפה אותם".
"אמר להן אבויה (אביו של אלישע): רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עליי?
אמרו לו: חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה... והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והייתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני...אמר להם אבויה אבא: רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו. לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו באותו האיש (כלומר לא התקיימו בי, אלישע בן אבויה)".
בדברים אלה אלישע מגלה את צפונותיו. עד כה חשבנו כי אלישע בן אבויה למד תורה בילדותו, ועזבה בזקנותו. עתה הוא מגלה לנו כי ההפך הוא הנכון: ילדותו ושורשיו, לא היו בלימוד תורה לשמה.
טעותו של אלישע בן אבויה הייתה שלא נדבק מספיק לגרסא דינקותא שלו, ושלא השקיע בדרך הנכונה, בכיוון הנכון, כשעוד היה צעיר. אביו השפיע עליו, כפי שראינו, ולכן על האדם להקנות לעצמו יסודות טובים כבר מתחילה.מכאן החשיבות שהוא נותן במשנתו ללימוד התורה דווקא בגיל צעיר:
"הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש".
הקש ששבר את גב הגמל
אגדות רבות נשזרו בדמותו של אלישע בן אבויה ואנו נביא את האחת שהייתה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל וגרמה לו לאבד את עולמו ולהקרא "אחר" לנצח נצחים.
התורה מצווה אותנו (2) שכאשר צדים אפרוחים....
"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".
הגמרא, ירושלמי במסכת חגיגה (3) מספרת:
אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום, למחר ראה אדם אחר שאמר לבנו לעלות על הדקל ולקיים מצוות שילוח הקן. קיים הבן את מצוות האב, עלה על העץ, נפל ומת.
אמר אלישע בן אבוה - כתיב "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים",וכתוב במצוות כיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך",
איכן היא טובתו של זה?איכן היא אריכות ימיו של זה?
ולא היה יודע שדרשה רבי עקיבא לפנים ממנו:"למען ייטב לך" - לעולם הבא שכולו טוב "והארכת ימים" - לעתיד שכולו ארוך "
שיחותיו עם רבי מאיר (4)
בירושלמי, חגיגה (ב', א') מובאת שיחה ארוכה שהתנהלה בין רבי מאיר לאלישע בן אבויה. בשיחה זו אלישע חושף את השקפתו בבעיות יסוד של האמונה, ומאפשר הצצה לתוך נפשו.
נביא כאן קטעים משיחה זו (מתורגמים לעברית):
רבי מאיר היה יושב ודורש בבית המדרש בטבריה. עבר אלישע רבו, רכוב על סוס ביום השבת, באו אמרו לו: רבך בחוץ. פסק מן הדרשה ויצא אליו.אמר לו: מה היית דורש היום?אמר לו: "וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו".אמר לו: ומה פתחת בו?אמר לו: "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" שכפל לו את כל ממונו.אמר: חבל על האובדים ואינם נמצאים. עקיבא רבך לא היה דורש כן, אלא "וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו", בזכות מצוות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו.
כלפי חוץ הוויכוח נראה כוויכוח פרשני: מה פירוש המלה "מראשיתו", או ביתר פירוט: מה פירוש האות מ' במלה "מראשיתו"? האם הכוונה שאחרית איוב הייתה מבורכת יותר מאשר ראשיתו - לפני האסונות, או שאחרית איוב הייתה מבורכת כבר מראשיתו, מנעוריו, מהדרך שבחר בנערותו?
אך לא זה הוויכוח האמיתי, ולא זו הבעיה. השאלה היא פילוסופית, ועניינה: האם ייתכן שאיוב יהיה מבורך באחריתו, אם לא היה מבורך מראשיתו? האם ייתכן שאדם ישתנה, שגורלו ישתנה?
רבי מאיר דורש: "שכפל לו את כל ממונו" - אחרית איוב טובה (קיבל כפול) מאשר היה לו בראשיתו,לפני האסון.
אלישע אינו יכול לקבל פירוש זה, והוא מביא כראיה לו את רבי עקיבא, זה רבי עקיבא שאמר "הרשות נתונה", ומפרש בעזרתו את הפסוק על פי שיטתו הדטרמיניסטית, אחרית איוב נקבעה כבר בראשיתו. כלומר,מכיוון שראשיתו לא היה לימוד לשם שמים, גורלו נחרץ עד יום מותו.
נעמיק יותר. ידוע לנו שלעולם לא ננעלים דרכי תשובה. יכול אדם לחזור בו ולעשות תשובה עד יום מותו ואם כך מדוע לא חזר בו "אחר"?
הגמרא במסכת חגיגה מספרת לנו(5):
אמר לו: דייך, מאיר, עד כאן תחום שבת.אמר לו: מניין אתה יודע.אמר לו: מטלפי סוסי, שהייתי מונה והולך אלפיים אמה.אמר לו: וכל זו החכמה יש בך, ואין אתה חוזר בך?אמר לו: אין אני יכול. אמר לו: למה?אמר לו: שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקודשים, רוכב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקודשים (מאחורי הפרגוד), ואומרת: "שובו בנים שובבים", חוץ מאלישע בן אבויה, שידע כוחי ומרד בי..
מדהים..
אלישע רוכב על סוס בשבת, אבל שומר על תלמידו שלא יצא מתחום שבת. את עצמו הוציא מכלל ההולכים בחוקי התורה, אבל הוא מגן על תלמידו (המאמין) מפני החטא. מדוע רבי מאיר אינו מבחין בעצמו שכבר הגיע לקצה תחום השבת??
רבי מאיר היה כולו משוקע בתורה, עד כדי כך שכלי פגום לא יכול היה להסיטו מתורתו הטובה של אלישע, והתעלם ממעשיו הרעים. "מאיר,רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק". אבל כשהוא הולך לצדו של "אחר", הוא מאבד את הגבול ועשוי ליפול ולחטוא. יש סכנה בשקיעה המוחלטת בתורה, ודווקא המורה – החוטא ביודעין – הוא שסופר את צעדי הסוס תוך כדי הדיון ההלכתי, ויודע לשים סייג גם למעשים. לא למעשיו שלו אלא למעשי תלמידו.
סופו של אלישע בן אבויה – "אחר"
לאחר ימים חלה אלישע. אתון ואמרון לרבי מאיר: הא רבך באיש. אזל, בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש (בא רבי מאיר וביקרו וראה שהוא גוסס),א"ל: לית את חזר בך? (חזור בך)א"ל: ואין חזרין, מקבלין? (כלומר, אם אחזור, יקבלו אותי?)א"ל: ולא כן כתיב: "תשב אנוש עד דכא" - עד דכדוכה של נפש מקבלין!באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי...
למדנו דבר נוסף מרבי מאיר. רבי מאיר קרא תיגר על הדין שגזרו משמים על אלישע בן אבויה; רבי מאיר הוכיח לנו כי דינו של אדם תמיד יכול להשתנות אם יש אנשים שמוכנים לפעול למענו. שום גזירה אינה קבועה, דינו של אדם לא נגמר אפילו לאחר שכבר נגזר. אם יש אדם שמוכן להיכנס לגיהינום, ולהוציא את חברו, רשע ככל שיהיה, ולהביאו לגן-עדן עמו, הרי שתמיד יש תקווה לאותו אדם.
התשובה היא דבר גדול, ותשובתו של אלישע בן אבויה, כמו אהבתו לחבריו ולתורתו, הצילה אותו מדינה של גיהינום.
ויהי רצון שהקב"ה ילבין חטאינו כשלג, ונשוב בתשובה שלימה, ויבוא המשיח ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
בנימה אישית - כי שמעתי מאחורי הפרגוד
הזכרנו את ששמע אלישע בן אבויה "מאחורי הפרגוד" ונזכרתי באחת משיחותי עם שלומית שלנו.
הראתי לה מאמר על "דיסוננס קוגניטיבי" (אדם נקלע לדיסוננס כאשר הוא מתקשה לשמור על עקביות בין
קוגניציה לבין התנהגות בפועל)(6) לגבי שעשועון הטלוויזיה הבריטית בהנחיית מונטי הול.
יש לפניך 3 פרגודים - מאחורי אחד מהם מכונית. מאחורי השניים האחרים - כלום.
המתחרה בוחר פרגוד (למשל A) בתקווה ששם המכונית. המנחה מרים פרגוד שלא נבחר (B) ומראה שהמכונית לא שם.
כעת המתחרה מוזמן להשאר עם בחירתו הראשונה (A) או להחליף לפרגוד השלישי (C) – מה עדיף לו?
ויכוחים רבים התעוררו והוחלט לשאול את מרילין סאוואנט שהוגדרה בספר השיאים של גינס כבעלת מנת המשכל הגבוהה ביותר בדור.
בבסיס השאלה-האם הצעד שנקט בו המנחה יש בו תוספת מידע (קוגניציה) המחייב שנוי בחירה, כלומר לשנות ולהמר על פרגוד (C). היא אמרה שכדאי להחליף ל (C). הציבור התקשה להבין את תשובתה. תוכנות מחשב הורצו והוויכוח נמשך.
שאלתי את שלומית למה להחליף והיא במשפט אחד ובנימוס כדרכה, הסבירה לי:
אבא,כשבחרת ב (A)-שליש, כאילו בחרת שלא ב (B)ו- (C) (שני שלישים ביחד) ומכיוון
שקיבלת מידע ש (B) בוטל, מאחורי פרגוד (C) יש עכשיו סיכוי של שני שלישים.
וחייכה את החיוך הכובש שלה.
ואני התפעלתי בפעם המי יודע כמה איך ביכולתה של שלומית שלנו לפשט כל עניין מסובך. כך בלימודי הנדסת הביוטכנולוגיה (תואר ראשון),מדעי הרפואה (תואר שני) והעיקר-בחיי היום יום.
עברה כבר שנה וחצי? - דומה שרק אתמול הסבירה לי, וחייכה.
כי יקרא קן ציפור לפניך – מקהלת פרחי ירושלים.
מקורות:
1. מסכת חגיגה דף י"ד.
2. ספר דברים פרק כ"ב, ו-ז
3. ירושלמי,מסכת חגיגה פרק ב הלכה א.
4. דברים מתוך חיבורו המעמיק של יונתן רוזנצוויג-דעת.
5. מסכת חגיגה דף ט"ז.
6. מובא במקורות רבים (ראה גם ספרו של יעקב בורק "מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות" עמוד 136).
משנה כה':
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר:
הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.