פרק ג' משנה כא' - כג'

לעילוי נשמתה של

שלומית

נחל הבניאס, צפון הארץ. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה - תורה ודרך ארץ כרוכים זה בזה, ואין האדם יכול לשמר את האחד כראוי אם אינו מקפיד על האחר (תורה ללא דרך ארץ או דרך ארץ ללא תורה).

אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה - אדם אינו יכול להיות ירא חטא, אם אין בו חכמה וידע כיצד להישמר מהחטא (כדלעיל, ב, ה - "אין בור ירא חטא"); ומאידך גיסא, "אם אין יראה", דהיינו, אם מטרת הלימוד היא להחכים בלבד ולא להישמר מן החטא, אין החכמה מתקיימת (כאמור לעיל בפרק זה משנה ט)

אם אין בינה אין דעת, אם אין דעת אין בינה - "בינה", היא יכולתו של אדם להסיק מסקנות נכונות ולפרש בצורה נכונה את הדברים שהוא רואה לפניו ("דבר מתוך דבר"). "דעת", היא ידיעת הטעם וההיגיון שבבסיס הדברים. ופירוש המאמר הוא: "אם אין בינה אין דעת"- כדי להגיע ל"דעת", שהיא הבנת הטעם וההיגיון שבדבר, יש תחילה לדעת היטב מה הוא הדבר, ולכן אם אין בינה, לא ניתן להגיע לדעת; ומאידך גיסא, "אם אין דעת אין בינה", אם בסופו של דבר אדם אינו מבין את ההיגיון, ידיעתו חסרה חיסרון מהותי.

אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח - מי שאין לו "קמח" (פרנסה, מזון), אינו יכול לעסוק כראוי בלימוד. מאידך גיסא, "אם אין תורה אין קמח"- אין ערך לקמח, אם האדם אינו ממלא את ייעודו.

הוא היה אומר:

כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה?... - העושה את חכמתו עיקר ואת מעשיו (יישום החכמה) לטפל, אין לדבר קיום.

אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה?.. - כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת.

חכמי המשנה

את הפירוש כתב אלישע, גיסה של שלומית.

במשניות הקודמות עסקנו בדבריו של רבי עקיבא ואילו משניותינו עוסקות בדבריהם של החברים רבי אלעזר בן עזריה - בן דורו של רבי עקיבא, ושל רבי אלעזר בן חיסמא - מתלמידיו החשובים של רבי עקיבא. [1]

מול שיטת רבי עקיבא לדרוש את התורה על פי 'ריבוי ומיעוט', רבי אלעזר בן עזריה ייסד את הכלל של 'דברה התורה כלשון בני אדם' [2].

רבי אלעזר בן עזריה היה עשיר גדול מאוד ומיוחס - כהן ודור עשירי לעזרא הסופר. [3].

מתוקף גדולתו בתורה, ייחוסו ועשרו, הוא התמנה כנשיא בגיל 18 בלבד! (ראה בהרחבה [4]).

נאמר עליו: "הרואה ראב"ע בחלום יצפה לעשירות" [5]. וכן "משמת ראב"ע בטלה עטרת חכמים, שעטרת חכמים עשרם" [6].

לאור גדולתו בתורה ולאור עושרו המופלג, מעניין עד מאוד לחשוב על דבריו במשנה: אם אין קמח אין תורה,

אם אין תורה אין קמח.

לעומת ראב"ע, רבי אלעזר בן חסמא היה עני מרוד. משמעות השם 'חסמא' היא חזק [7].

רבי יהושע אמר לרבן גמליאל כי רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגודא יודעים לחשב כמה טיפות יש בים אך אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש. עקב כך רבן גמליאל הציע להם משרות רבנות, אך הם התביישו בענוונותם לאייש את התפקידים. רבן גמליאל המשיך ללחוץ עליהם עד שהתמנו למשרות, ואז אמר להם: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" [8]

למרות ידיעותיו הנרחבות ובקיאותו במתמטיקה (כפי שרואים מהסיפור), נמצאנו למדים ממשנתו כי רבי אלעזר בן חסמא ידע להבחין בין עיקר וטפל, בין גופי תורה לבין פרפראות לחכמה.

דרך ארץ קדמה לתורה

רצף משניות זה בו אנו עסוקים, החותם את פרק ג' בפרקי אבות, עוסק ביחס שבין עיקר וטפל, בין מה שנראה לנו "חשוב" ו"לא חשוב" או "חשוב פחות". במבט מהיר, נדמה שזהו הקו המחבר בין המשניות הללו – בין התורה לדרך ארץ ובין התורה וה"קמח", בין החוכמה והידע ובין המעשה, ובין גופי ועיקרי ההלכות ובין הפרפראות.

בעולם כמו שלנו שבו הערכים מבולבלים והשפה השלטת היא שכולם שווים, הן האנשים והן הערכים, עומד האדם בן-ימינו ומשתאה: פעמים רבות אין לו יכולת אמתית לזהות ולהבחין בין הטפל לעיקר. האם יש בכלל עיקר וטפל? מול כך באות משניות אלו ומנסות להכניס מעט סדר וקשר.

נתמקד דווקא בביטויים הפותחים את משנה כ"א, ביחס שבין תורה ודרך ארץ. מוכר וידוע הוא המשפט ש"דרך ארץ קדמה לתורה". על פי ההבנה המקובלת בציבור משמעותה של 'דרך ארץ' היא נימוס וקוד התנהגות ראוי ואנושי, קודם כל להיות 'בן אדם'. אולם ניתן להבין את המשפט הזה כסדר קדימויות היסטורי: קודם הייתה בעולם דרך ארץ, ולאחריה ניתנה התורה. קודם היה עולם אנושי, ללא הדרכה אלוהית איך להתנהל בו ומשניתנה התורה יש לנו את 'הוראות ההפעלה', כיצד עלינו להתנהג בעולמו של הקב"ה.

הבנה זאת עלולה להוביל למחשבה שכל מה שהיה לפני התורה – ובעצם כל מה שהוא אנושי, ללא קשר ישיר לתורה ולמצוות – הוא דבר פסול ומיותר, שכן המקור שלו הוא בבני אדם בלבד, שהם כאין וכאפס מול ריבונו של עולם. התורה היא הכול, וכל מה שבא מחוץ לה אינו ראוי. דווקא האמונה החזקה באלוקים ובתורה ובמצוות שניתנו מן השמים, עלולים לגרום לזלזול ובוז בהתנהגות בשיקול דעת אנושיים פשוטים.

אולם דרך הארץ קדמה לתורה. אל לנו לבטל את מה שהיה לפני מתן תורה. זהו שלב חשוב בהתפתחות העולם. אנו יודעים שהקב"ה 'הביט בתורה וברא את העולם'. העולם איננו מתבטל מל התורה אלא התורה היא 'סדר העולם', גם במקומות שניתן לחשוב שהם אנושיים לחלוטין וחפים מתורה.

אם אין תורה אין דרך ארץ

משנתנו, בפתח דבריו של רבי אלעזר בן עזריה, מדגישה כי הדברים קשורים זה בזה ואין לבטל את האחד מפני רעהו: אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה. התורה היא הקומה הנוספת, העליונה והאלוקית, שהוריד הקב"ה לעולם. כפי שאומר הנביא ירמיהו: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". לולא הברית שכרת אלוקים עם עם ישראל בנתינת התורה, הוא לא היה בורא את השמים והארץ. זו משוואה עם שני צדדים שקיום האחד תלוי בקיומו של השני.

גם אם היינו חושבים שהתורה היא העיקר ודרך הארץ טפל לה, אין הדבר כך.

דווקא מה שנראה מבריק, אלוהי, מוחלט ונשגב מתגלה כחלק התלוי בעצמו במשוואה מול האנושי, הירוד והשפל. כך גם ה'קמח', העבודה והכסף תלויים בתורה והתורה תלויה בהם.

כך גם בהמשך המשנה ביחס שבין החכמה למעשה. בין מי שחכמתו מרובה ממעשיו ובין מי שמעשיו מרובים מחוכמתו. לכאורה ניתן היה לחשוב שדווקא החוכמה, השכל הטהור, היא הנעלה על כל. ואילו, המעשים הפשוטים, הם בסה"כ דבר אנושי בעל ערך מועט השייך ל"עולם העשייה" הנמוך, שאין אנו זקוקים לחכמה גדולה, צדקות או ידע רב בתורה בכדי לעשותו. לכן מסבירה המשנה שדוקא המעשים הם השורשים החזקים המחברים את האדם לעולם הזה, מייצבים אותו את עמידתו מול הרוחות הנושבות המאיימות עליו. אדם המחובר אל 'העולם הזה', הוא אדם שהקשר שלו והחיבור שלו אל התורה, החכמה, הדעת והעולמות העליונים הוא קשר חזק ובריא יותר. הוא איננו נשאר רק ברעיונות הגדולים והמופשטים אלא יודע לחברם כאן, אל חיי המעשה.

גופי הלכה...ופרפראות לחכמה

דווקא כאן באה הערתו המעניינת של רבי אליעזר בן חיסמא. לרבי אליעזר בן חיסמא חשוב להבהיר מהם 'גופי ההלכות', עיקר התורה, ומה 'פרפראות', קישוטים הטפלים לה.

זה שכל חלקי התורה חשובים אינו אומר שאין 'מדרג פנימי' בין החלקים השונים. אנו יודעים שישנן דרגות שונות של מצוות – מדאורייתא (מהתורה), מדרבנן (מחכמים), דינים, תקנות, הלכה למשה מסיני, מנהגים. לא ניתן לשים את כולם בשווי אחד ולא ניתן להשוות בין מצווה מפורשת מהתורה למנהג חביב שמקורו כלל אינו ידוע.

עלינו לדעת ולזהות מה הלב, מה העיקר. דווקא הבחנה זו תוביל אותנו להקפדה ברורה יתר בקיום המצוות ולחיבורה של התורה אל חיי המעשה. ללא הבחנה זאת אנחנו עלולים להתבלבל ולשקוע בדברים הטפלים בלבד. עלינו לא להסתפק בקיום ובלימוד והשקעה מרובה אך ורק ב'קישוטים', אלא לחתור לקיום מלא של עיקרי התורה, ובכך נגיע ל'תורת חיים'.

בנימה אישית – שורשים משפחתיים

במשנתנו הזכרנו 'אילן ששורשיו מרובים'. הסיפור הבא שסיפר אוריאל עוסק בשורשים במובן של שורשים משפחתיים:

"לפני מספר שנים שלומית ואני טסנו לדרום אפריקה לרגל שמחת בר מצוה של בן דוד של שלומית

במהלך שהותנו שם טיילנו ובאחד הימים עברנו דרך עיירה קטנה ונידחת במדבר בשם Oudtshoorn.

(משמעות השם באפריקנס היא 'קרן-שופר ישן'(.

בתחילת המאה ה-20 הייתה נהירה של יהודים ל oudtshoorn. כהיום, היו אז מסביב לעיירה חוות יענים.

הנוצות של היענים נכנסו אז לאופנה (עבור כובעי נשים בעיקר) ונהיה ביקוש גדול. עקב כך החוות גדלו ויהודים רבים היגרו לשם.

בתקופת השיא התגוררו שם כ 500-600 משפחות יהודיות, והעיירה זכתה לכינוי 'ירושלים של דרום אפריקה'. לאחר כמה שנים נוצות אלו יצאו מהאופנה ובעלי חוות שעד אז היו עשירים התרוששו מהר ולאחר מכן הגיע מלחמת העולם והמצב הלך והחמיר.

ידענו שישנו בית כנסת שנמצא באחד הרחובות ומסקרנות החלטנו לחפש אותו. כשסוף סוף מצאנו אותו השער בכניסה היה נעול.

בית הכנסת עצמו לא גדול אך מרשים. הוא נבנה ב 1888, המגרש נתרם ע"י אפריקנר נוצרי מתוך הערכה לקהילה היהודית, והמבנה נבנה מאבנים חומות מסותתות.

משנה כא':

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָעַת. אִם אֵין דַעַת, אֵין בִּינָה.אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.

משנה כב':

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפְכְתוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר," וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.

אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מִזִּיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבָל יִשְׁלַח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.

משנה כג':

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר:

קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.

ליל ירח מלא צלם: אוריאל אודס ©

רבי אליעזר בן חסמא אומר:

קינין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות. תקופות וגימטריאות, פרפראות לחכמה - הלכות קינים ונידה, על אף שהן קשות ומייגעות, הן בבחינת עיקרי תורה, וראוי לעמול בהם.

לעומת זאת, תקופות וגימטריאות, על אף שהם מרתקים ומושכים את הלב ואף שימושיים, יש לעסוק בהם רק כ"פרפראות", ואין הם עיקר.

[התפארת ישראל מסביר כי "תקופות" הן ידיעות הנוגעות למסלול הקפת השמש והקפת הירח והכוכבים ו-"גימטריאות" הן ידיעות הנוגעות לגיאומטריה וחשבון].

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

ניסינו לראות מבעד לשער האם במקרה יש מישהו בפנים שיוכל לפתוח לנו, אך לשווא.

שמנו לב שליד בית הכנסת ישנו מבנה קטן יותר, הבנוי מאותו סוג של אבנים חומות, והוא משמש כגן ילדים.

אני כבר חשבתי לפנות לאחור ושנמשיך בדרכנו, אך שלומית לא התייאשה ואמרה, אני אלחץ על האינטרקום של גן הילדים, אולי יש שם מישהו שיוכל לעזור לנו.

הסתבר שאחת הגננות מכירה את הגבאי של בית הכנסת. היא התקשרה אליו והוא הגיע, פתח לנו את אולם בית הכנסת ונשאר לדבר ולספר לנו על חיי הקהילה היהודיים במקום (כיום יש בעיירה בקושי מניין של יהודים).שלומית דיברה איתו ארוכות.

על הקיר החיצוני של גן הילדים הייתה הקדשה למי שבנה אות המבנה. צילמתי והמשכנו בטיול.

לאחר מכן הלכנו למוזיאון בבניין העירייה שמכיל בית כנסת נוסף. בתקופת השיא היו ב oudtshoorn שני בתי כנסת. השני, שנמצא כיום במוזיאון, נבנה ב 1892 ע"י יהודים שבאו מליטא מקהילות Kelme ו- Shavel.

הם בנו שם שחזור של ארון הקודש מהקהילה שלהם באירופה. ארון הקודש גדול ומרשים, וכאשר העבירו אותו למוזיאון, היה צורך להנמיך את הרצפה בכדי שהוא יעמוד שם. בשואה המקור נחרב ואילו ההעתק נשאר שלם.

מדהים לחשוב איך יהודים עניים שהיגרו מאירופה אל תוך המדבר והשממה, הקימו את בתי הכנסת הללו ושמרו על מורשתם.

שלומית ואני המשכנו בטיול.

לימים הסתבר לנו שלשנינו הייתה משפחה שגרה ב oudtshoorn בתקופה שבה העיירה פרחה.

לשלומית הייתה משפחה שבאה מפונוביז' וחיה שם תקופה מסוימת, ואילו המשפחה שלי בנתה את המבנה שמשמש היום כגן ילדים. המבנה שימש אז כ'חיידר' – בית מדרש לילדים היהודים.

האם משפחותינו התפללו באותו בית כנסת? הכירו אחד את השני? חלפו אחד על פני השני?

סיכוי לא רע, שכן העיירה עיירה קטנה...

האם היו מאמינים ששלומית ואני.. נבוא יום אחד לבקר באותה עיירה?

כשגילינו זאת זו הייתה בהחלט חוויה מרגשת בשבילנו. חשבנו עד כמה זה מצחיק אם אכן הם התפללו באותו בית כנסת קטן ויפה.

כזכור, נכנסנו לבית הכנסת וראינו את ההקדשה על מבנה גן הילדים רק בזכות שלומית."

מקורות:

1. משנה נגעים ז, ב

2. מסכת קידושין יז ע"ב

3. אודות עושרו האגדי של ראב"ע מסופר כי מעשר הבהמה שהפריש מבעלי החיים שבעדר בביתו, הגיע לסכום של שלושה עשר אלף

4. חכמי יבנה החליטו למנות כנשיא את ראב"ע לאחר הדחת רבן גמליאל.הוא נבחר בשל חכמתו, ייחוסו ועושרו. בצניעותו ראב"ע, שהיה אז רק בן 18, לא קיבל את התפקיד מיד אלא התייעץ על כך עם אשתו. אשתו ענתה לו שאין זה נאה שלנשיא ישראל אין שערות לבנות על ראשו. נעשה נס ובין לילה הופיעו 18 שערות לבנות על ראשו. הוא התמנה כנשיא, פתח את שערי בית המדרש כך שכל תלמיד שחפץ ללמוד יוכל להכנס. באותו היום נוספו כמה מאות ספסלים לבית המדרש. מכאן הגיע דרשתו שנמצאת בהגדת פסח "הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות..." כיוון שלמעשה הוא היה בן 18 ורק נראה כבן 70 שנה. בהמשך רבן גמליאל חזר לשמש כנשיא ברוטציה עם רבי אלעזר בן עזריה. הסבב כלל שבועיים בהן רבן גמליאל שימש כנשיא ולאחר מכן שבוע בו כיהן ראב"ע כנשיא.

5. ברכות נז:ב

6. תוספתא, סוטה טו:ג

7. רבי אלעזר הלך פעם למקום אחד, אמרו לו: פרוס על שמע.‏ אמר להם: אין אני חכם ובקי, אמרו לו: עבור לפני התיבה.‏ אמר להם: אין אני חכם ובקי. אמרו: זה הוא רבי אלעזר שהכל משתבחין בו? על חינם קוראים לו רבי. נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא. אמר לו: למה פניך חולניות? סיפר לו את כל המעשה, ואמר לו: רוצה אתה רבי ללמדני? אמר לו: הן. למדו רבי עקיבא. לאחר זמן הלך רבי אלעזר לאותו מקום, אמרו לו: פרוס עלי שמע – ופרס, עבור לפני התיבה ועבר, אמרו: אתחסם רבי אלעזר (התחזק, ולא ניתן עוד להעליבו). [ויקרא רבה, כג ד]

8. הוריות י' ב'

הבא >

< קודם