פרק ג' משנה יט' - כ'
לעילוי נשמתה של
שלומית
שדות ונוף טבעי, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
המשך דבריו של רבי עקיבא מהמשניות הקודמות:
הכל צפוי - הקב"ה צופה בכל ואין דבר נסתר ממנו, גם הנעשה בחדרי חדרים. "מלא כל הארץ כבודו".
והרשות נתונה - על אף שהקב"ה צופה בכל, הוא אינו מונע מאדם את הבחירה לעשות טוב או רע, כמו שנאמר, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע".
ובטוב העולם נדון - "רצונו לומר, גם עונשן של רשעים בעולם הזה או בעולם הבא, לא בדרך נקימה ועונש חס ושלום, כי אם לטובתן היא, כאש מצרף וכבורית מכבסים, לנקות כתמי נשמתן שהביאו עמם, כדי להביאן בסוף כל סוף לאור החיים" (תפארת ישראל).
והכל לפי רוב המעשה - דרגתו של אדם אינה נקבעת לפי ריבוי המצוות והמעשים, אלא לפי הקרבתו והשקעתו בעשיית המעשה - עד כמה היה הדבר כרוך בכבישת יצרו, מה היו התנאים שעמדו בפניו וכיוצא בזה.
הוא היה אומר:
הכל נתון בעירבון - בעולם הזה, החוטא אינו נענש מייד ואין הקב"ה ממהר להיפרע ממנו [בדרך משל, משווה המשנה את הקב"ה למלווה, אשר איננו ממהר לגבות כאשר הלווה הפקיד בידו עירבון (שאז הוא אינו חושש שהלווה ישתמט מידו); כך הקב"ה אינו נפרע במהרה הואיל ובסופו של דבר הצדק נעשה ואין אדם נמלט מהמגיע לו.
ומצודה פרוסה על כל החיים - אין אדם יכול להימלט מהמגיע לו מהרגע שהקב"ה חרץ את גורלו.
החנות פתוחה - החיים הם כחנות גדולה, שאדם יכול לבחור בה הכול, לטוב ולרע; והבוחר ברע, אין מונעים ממנו משמים את הדבר, שהרי הבחירה ביד האדם.
והחנווני מקיף - בהמשך למשל החנות, המשנה ממשילה את הקב"ה לחנווני הנותן בהקפה וגובה את התשלום מאוחר יותר; ואף הקב"ה ממתין לחוטא שמא ישוב, ואינו נפרע מייד.
והפנקס פתוח והיד כותבת - כאמור לעיל (ב, א) "וכל מעשיך בספר נכתבים". הקב"ה כביכול "רושם" לפניו הכל, ועל כל מעשה צפוי גמול בעתו.
והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעים מן האדם - ה"גבאים" הם הייסורים, שבסופו של דבר החוטא אינו נמלט מהם, אם לא שב מחטאו,
מדעתו ושלא מדעתו - פעמים שאדם יודע על מה נענש ומצדיק עליו את הדין ("מדעתו"), ופעמים ששוכח שחטא ולדעתו ייסוריו אינם מוצדקים ("שלא מדעתו)
ויש להם על מה שיסמוכו - הייסורים אינם באים חינם, ולכל מאורע ישנה סיבה.
והדין דין אמת - אין הקב"ה דורש מן האדם מעבר ליכולתו, ואין אדם מקבל עונשו מעבר למגיע לו,
והכול מתוקן לסעודה - "אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן" (רע"ב).
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
ובטוב העולם נידון
נכתב על ידי עודד ברט - אבא של שלומית
במשנה יט' רבי עקיבא מפליא לתאר במילים ספורות את דרכו של הקב"ה להנהיג את עולמו.
אחת עשר מילים אלו מספיקות אף לתאר את תכלית מגמת האנושות וכלל העולם - ובטוב העולם נידון -המגמה היא להיטב לנבראים, אך מנגד גם חורצות ומגלמות את חיינו אנו הפרטיים - והכל לפי רוב מעשה.
לעומת זאת, במשנה כ' רבי עקיבא מאריך ומפרט במשל נפלא כיצד הדברים מתנהלים בפועל:
הקב"ה כחנווני הגון וטוב לב (הרוצה בטובת לקוחותיו) , עולמו כחנות מלאת אפשרויות, ובידינו הבחירה...וכוח דבריו בפשטות המשל, והדין - דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.
אנו נתמקד דווקא במשנתו התמציתית של רבי עקיבא, משנה יט'. שכן משנה זו עוסקת בנושא שהוא אולי החשוב ביותר באמונה היהודית - שאלת הבחירה החופשית.
הכל צפוי והרשות נתונה
אם "הכל צפוי" וידוע מראש, דטרמניסטי ("דטרמניזם"-שיטה פילוסופית הגורסת שלכל מאורע יש סיבה
קבועה מראש שאינה בשליטת האדם) כיצד זה ש"הרשות נתונה" כלומר ,מאפשרת לאדם בחירה
חופשית שבלעדיה אין כל אפשרות לשכר ועונש?!
לכאורה, יש סתירה בין ידיעתו המוחלטת של ה', לבין יכולתו של האדם לבחור.
אמונה בהשגחה עליונה ועם זאת בחירה חופשית המאפשרת שכר ועונש והנהגת דין ורחמים המכתיבים
שכר לצדיקים ועונש לרשעים. מכאן מסתעפת גם שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - הכיצד? והרי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"(1).
- "הכל צפוי"- כבר למדנו בפרק ב משנה א' - "דע מה למעלה ממך - עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". ונאמר (2) "ה' חקרתני ותדע,אתה ידעת שבתי וקומי.." ,כלומר הקב"ה יודע מראש את כל שעתיד לקרות.
- "והרשות נתונה"- כבר פרשנו יפה :"מה למעלה? -"ממך" - הכל תלוי בך ובמעשיך. בידך לבחור.
יכול אתה לבחור? לא! חייב אתה לבחור!
הסבר הרמב"ם
אם כך - אם הכל צפוי, איך זה שהרשות נתונה לכל אדם להיטיב או להרע?
לא נוכל להקיף את הנושא וגם לא את מקצתו כמאמר הרמב"ם: "זה המאמר כולל דברים גדולים מאד וראוי היה זה המאמר שיהא לרבי עקיבא" (3).
נסתפק בהסברו הגאוני של הרמב"ם: "כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם, שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ,ודעתו, אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר:"כי לא יראני האדם וחי"(4), אין בידי האדם להשיג דעתו של בוראו... אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך".
הוא שאמר הנביא "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" כלומר, "מחשבתו" יתברך, נשגבת מבינתנו ומתוך שפלותנו חודרת ההכרה שאיננו מבינים את דרכי ה' - "אילו ידעתיו - הייתיו" (כלומר, לו ידעתי את מהות ועצמת האל, יכולתי בעצמי להיות האל) ".
נביא גם דוגמאות קלות שתדגמנה שידיעה מוקדמת לא היא שמחייבת את הסובייקט בהתנהגות שאין לו עליה שליטה:
- המורה אומר לעצמו: "יוסי לא מגיע לשיעורים ולא מכין שעורי בית. מחר יש בחינה. יוסי עתיד להכשל". יוסי נכשל. האם ידיעתו המוקדמת של המורה, היא שגרמה ליוסי להכשל?-בוודאי שלא. יוסי יכול לבחור כן ללמוד ולהצליח.
- צופה על מגדל ("הכל צפוי") רואה 2 מכוניות מתקרבות זו לזו במהירות משני צדי הר. בשלב מסוים ברור רק לצופה שההתנגשות היא בלתי נמנעת. האם הצופה גרם להתנגשות בגין ידיעתו המוקדמת?
"ואתה תמשול בו"
נראה כיצד מתייחסת לזה התורה:
בספר בראשית, לפני שקין קם על הבל להורגו הוא כועס על שהקב"ה שעה אל הבל ומנחתו ואילו את שלו דחה. אומר לו בורא העולם:
"הלוא אם תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל בו".(5)
"ואליך תשוקתו"-מסביר רש"י (6)-"אליך תשוקתו של יצר הרע, להחטיא אותך".
"ואתה תמשול בו"- האם הקב"ה מצוה עלינו להתגבר על יצר הרע? - בלתי אפשרי, שהרי למדנו שיש
לאדם בחירה חופשית ואם כך, ציווי למשול ביצר הרע, מנוגד בתכלית לאמונה היהודית. אכן קושיה.
שאלתי את עצמי אם בעיה זו העסיקה גם תאולוגים שאינם יהודים.
הסופר האהוב עלי, ג'ון סטיינבק בספרו "קדמת עדן" (7), מביא את שאומר המשרת הסיני:
"..ככל שהרבתי להגות בסיפור הזה (סיפורם של קין והבל), כך העמיקה משמעותו בעיני. ואז השוויתי את התרגומים שבידינו והם דומים למדי זה לזה, רק פסקה אחת הטרידה אותי.
כאשר אלוקים שואל את קין למה נפלו פניו, אומר אלוקים על פי תרגום המלך ג'יימס: "הלוא אם תיטיב שאת...ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". המילים האחרונות הן שהטרידו אותי, משום שיש בהן הבטחה שקין יגבר על החטא!!....
ואח"כ הגיע לידי הנוסח האמריקני התקני ונאמר בו 'ותמשול בו' וזה משהו שונה לגמרי. זאת אינה הבטחה, זה צו!
ואני התחלתי מהרהר בכך.שאלתי את עצמי באיזו מילה השתמש המחבר שניתן לתרגמה באורח כה שונה".
לנוחות הלומד, לפניך תרגום המלך ג'יימס וכן התרגום לצרפתית. לא בזה ולא בזה יש בחירה חפשית:
"And unto thee shall be his desire, and thou shalt rule over him".
"Mais toi,sache le domineer"
המשרת הסיני נוסע למועצת הזקנים הסינים ומציע את שאלתו. הם מחליטים ללמוד עברית ומזמינים לשם כך רב. "אחר שנתיים של לימוד הרגשנו כי יכולנו לגשת לאותם 16 פסוקים של פרק ד' בספר בראשית למשול בחטא כהבטחה או כציווי. וזה הזהב שהעלינו בכרייתנו: יכול אתה. 'יכול אתה למשול בו'.
"ידו של לי (=המשרת הסיני) רעדה בשעה שמילא את הספלים העדינים. 'אינך מבין' צעק. "הנוסח האמריקני התיקני מצווה על הבריות לגבור על החטא...הנוסח בתרגום המלך ג'יימס מבטיח שבני האדם יגברו ללא ספק על החטא. ואולם המילה העברית "תמשול" משאירה את הבחירה בידי האדם. ייתכן שזו המילה החשובה ביותר בעולם. היא אומרת שהדלת פתוחה בפני האדם.
הכל תלוי באדם עצמו כי אם יכול אתה למשול בחטא, הרי באותה מידה יכול אתה לא למשול בו. אינך מבין?".
מדהים? אכן כן-אך לו ידעו חכמי הגויים לעיין במקורות היהודיים היו מבינים שגם פרשני המקרא הבחינו בקושי הזו ופתרו אותו בארבע מילים חדות וברורות "אם תרצה-תמשול בו" (רש"י).
כלומר - יכול אתה למשול בו. נתתי לך את יכולת הבחירה בין טוב לרע.
רש"י בפירושו הגאוני לעולם לא מציב שאלות. הוא מפרש את פשט הכתובים הסבוכים ביותר כך שכל השאלות
באות אל פתרונן בטרם נשאלו.
האם בזבזו הסינים שנתיים מחייהם לשווא? - בודאי שלא. יכולים היו להסתכל בפירוש רשי,אך מה טוב ומה נעים כשהאדם מתאמץ בעצמו ומגיע לפתרון.
צחוקו של רבי עקיבא
מכיוון שמשנה זו כתבה רבי עקיבא, לא ניתן שלא להזכיר את הסיפור המפורסם הבא שרלוונטי גם לימינו:
"וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... היו עולין לירושלים.
כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק."
לתמיהת החכמים, רבי עקיבא מסביר שעכשיו שהוא רואה את נבואת החורבן מתרחשת לנגד עיניו, מובטח לו שנבואת הגאולה של זכריה עתידה להתקיים - "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח ד).
בלשון זו נענו לו חבריו החכמים: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו". (9)
לאור משנתנו, ניתן לפרש:
חבריו של רבי עקיבא מסתכלים על המציאות במבט של "הרשות נתונה" – עקב מעשינו נכשלנו, המקדש חרב והמצב קשה.
לעומתם, רבי עקיבא מתבונן בעיניים של "הכל צפוי" – אל דאגה, הכל חלק מהתכנית האלוקית, והסוף טוב, "ובטוב העולם נידון" !
בגדולתו, מריחוק מהקב"ה רבי עקיבא עובר לקרבת ה'.
בנימה אישית – סייג לחכמה, שתיקה
בנימה אישית – צחוקה של שלומית
אוריאל מספר:
הסיפור הזה עם צחוקו של רבי עקיבא ומבטו האופטימי על המציאות מזכיר לי שני דברים של שלומית.
הראשון: רבי עקיבא העמיד את הדברים בפרספקטיבה שונה. בפרופורציה אחרת. שלומית תמיד הייתה לוקחת דברים בפרופורציה. גם אם היו קשיים, היא לא הייתה מתרגשת יתר על המידה... מטפלת בהם בענייניות וממשיכה הלאה.
השני, והבולט יותר: הצחוק. צחוקה של שלומית. שלומית הייתה צוחקת הרבה. אפילו בקלות. לא פעם היא היתה מתחילה לצחוק, ומי שהיה לידה לא היה מבין על מה. היה שואל "מה כל כך מצחיק?" אך שלומית לא הייתה יכולה להסביר מרוב צחוק.
שירה, אחות של שלומית מספרת: "היינו צוחקות הרבה, והיה ממש קל להצחיק את שלומית, אבל – היא לא נהנתה מלצחוק מאחרים. כל מיני מתיחות או בדיחות על חולשות של אנשים לא ממש הצחיקו אותה. על הרבה דברים אני יכולה להגיד ששלומית רוממה את סביבתה, וגם בהומור – להשתמש בו רק באופן חיובי ומחבר".
הצחוק הזה של שלומית, צחוק עדין ושמח, ומתפקע, שהופיע כל כך הרבה פעמים - תמיד עושה לי טוב להזכר בו."
מקורות:
1. איכה פרק ג,ל"ח.
2. תהילים קלט פסוק א-ב.
3. הרמב"ם.ר' משה בן מימון 1138-1204-מגדולי ישראל בכל הדורות. "ממשה עד משה לא קם כמשה".
4. שמות פרק ל"ג כ'
5. בראשית פרק ד ז'.
6. רש"י-רבי שלמה יצחקי 1040-1105 חי בטרוא (צרפת)-נחשב לאחד מגדולי מפרשי התורה והגמרא.
7. קדמת עדן-ג'והן סטיינבק-הוצאת זמורה ביתן עמודים 303-306.
8. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב|- דף סג, עמוד א; | תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ, עמוד א.
9. מסכת מכות דף כד.
הרחבות
1. האדם בן חורין לפעול כמאוויי לבו,אבל הוא לא אדון למאוויי לבו"(שופנהאואר).-האמנם?
2. "מהי משמעותה של רשות לגבי האדם:רשות לנהוג כרצונו,או אף רשות לרצות כרצונו"?
פרופסור לייבוביץ דן בכך בספרו "שיחות על פרקי אבות ועל הרמבם".
לדעתי הוא מכוון בכך לדטרמיניסטים המדמים את חיינו לחוקי הטבע המתארים כיצד נעים דברים אך אין הם כופים עליהם לנוע.
משנה יט':
הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.
משנה כ':
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.