פרק ג' משנה ח'
לעילוי נשמתה של
שלומית
בהרים סביב Santiago de Compostela, צפון מערב ספרד. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
פירוש - תן מעצמך ומממונך לקיום מצוות, כי לא משלך אתה נותן אלא משלו, משל הקב"ה. שהרי הקב"ה הוא הבעלים האמיתי של הדברים, והוא מפקיד אותם בידינו, שנשתמש בהם למטרות ראויות.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
יורש המלך דוד – אדוניה או שלמה?
(הפירוש נכתב ע"י יהודה, אח של אוריאל)
המשנה מדגישה שכל מה שיש לנו בעולמנו, איננו בבעלותינו. אנו מקבלים את הכל בהשאלה מאת הקב"ה ועלינו להפיק את המיטב ממה שקיבלנו. הציטוט מדוד המלך מחזק את הדברים, ומקורו בדברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק י"ד.
על-מנת לראות כיצד הפסוק מחזק את האמירה של רבי אלעזר איש ברתותא, נתבונן בסיפור הרקע לפסוק וממנו נקבל חיזוק למאמר המשנה משני כיוונים.
לדוד המלך היו מספר מועמדים טבעיים למלוכה. לאחר מותם של אמנון ואבשלום, אדוניה בן חגית, בנו הרביעי של דוד, ראה עצמו כמועמד הטבעי למלוכה. [במאמר מוסגר נציין שהיה בן נוסף בשם כלאב (שם נוסף – דניאל) שנולד מאביגיל הכרמלית. כלאב קדם לאבשלום בירושה, אך לא תבע אותה. המפרשים מביאים הסבר שנפטר בגיל צעיר או שלא היה ראוי לכך מסיבה לא ברורה].
בכל אופן, אדוניה בן חגית, הבן הרביעי, לא רק ראה עצמו כמועמד הבא למלוכה – הוא התפאר וטען שהוא יירש את כסא דוד. בעוד דוד שוכב על ערש דווי, אדוניה מארגן לעצמו טקס המלכה בתמיכת נכבדי העם ובראשם יואב בן צרויה שר הצבא ובני עלי הכהן בהנהגת אביתר הכהן. לטקס לא הוזמנו תומכי שלמה.
אמו של שלמה, בת שבע, פונה לדוד בעצת נתן הנביא ומזכירה לו שנשבע בשם ה' ששלמה בנה ימלוך תחתיו. דוד מורה על משיחת שלמה המלך במעיין הגיחון על ידי צדוק הכהן, הנאספים לטקס הכתרת אדוניה בורחים בבהלה ואדוניה נאחז בקרנות המזבח מחשש שיירצח.
שלמה המלך מבטיח לאדוניה שאם יישאר נאמן, לא יארע לו רע, אך לאחר שאדוניה מבקש את ידה של אבישג השונמית, פילגש אביו (מעשה שנראה כמרידה בשלטון) הוא מוצא להורג בפסק דינו של שלמה המלך.
המדרש בבראשית רבה אומר על אדוניה: "אדוניה ,מה שביקש - לא ניתן לו. ומה שבידו - ניטל ממנו".
לעומת זאת, שלמה המלך, מוכתר שנית במעמד מפואר ודוד המלך פונה לעם להתנדב בבניין בית המקדש. העם נענה בשמחה ובשיאו דוד פונה לקדוש ברוך הוא (פסוקים י"ב-י"ד):
"לך השם הגדולה והגבורה והנצח וההוד... והעושר והכבוד מלפניך... וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך."
אם כן, זהו הרקע לפסוק של דוד המלך אותו הביא רבי אלעזר איש ברתותא במשנתו.
שימו לב מהי מידתו של מלך צדיק בישראל, אף על פי שכל העושר והכוח בידיו של דוד, הוא נוהג בשפלות - "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי"[1] - ומודה באמת הפשוטה - " לְדָוִד מִזְמוֹר: לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" [2].
כלומר, דוד מדגיש שהכל ניתן מאת השם וההכרה שהכל מאת השם, מחזקת את מלכות דוד ושלמה. זאת בניגוד לאדוניה שביקש לעצמו ובסוף לא נותר עם דבר.
נאה דורש ונאה מקיים
רבי אלעזר בן יהודה, איש ברתותא (מקום בגליל) היה תנא בדור השלישי לתנאים. היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה (מחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, עליו נאמר: אשרי יולדתו) וחברו של רבי עקיבא.
מסופר על רבי אלעזר איש ברתותא שהיה מקיים את דברי משנתו באופן הכי ישיר שיש: [3]
כאשר גבאי הצדקה היו רואים אותו הם היו מתחמקים ממנו, כיוון שכל פרוטה שהיתה מגיעה לידיו מיד הוא היה נותן להם, כדי שייתנו אותה לצרכי צדקה. לכן הם היו מתחמקים, על-מנת למנוע ממנו לתת את כל רכושו.
פעם הלך עם סכום גדול כדי לקנות נדוניא לבתו (=צרכי חתונה), וראה את גבאי הצדקה בשוק כשהם מנסים להתחבא מפניו. הוא רדף אחריהם, והשביע אותם שיגלו לו לאיזו מטרה הם אוספים כסף הפעם, וכשהשיבו שהם עוסקים בהכנסת כלה של יתום ויתומה, אמר להם: "העבודה (לשון שבועה), שהם קודמין לבתי".
בניגוד לבתי, ליתומים אלו אין מי שידאג.
נתן להם את כל כספו, פרט לזוז אחד. מה עשה עם הזוז הנותר? קנה מעט תבואה, חזר לביתו ושם באסם.
שאלה האם את בתה-הכלה: מה הביא לך אביך?
ענתה הבת: איני יודעת, אך ראיתי שהוא הניח זאת באסם.
הלכה האם לאסם ולמרבה הפתעתה ראתה שהמחסן מלא כולו בתבואה. עד כדי כך הנס היה גדול ושופע שהחיטים בצבצו מתחת למפתן הדלת והיא לא הצליחה לפתוח את הדלת.
הלכה הבת לבית המדרש ובישרה לאביה על הנס שארע באסם: "בוא וראה מה עשה לך אוהבך (הקב"ה)".
אך רבי אלעזר המשיך לדבוק במידתו וסירב ליהנות מן הנס. אמר לה: השפע הזה איננו שלנו, הוא מתנת שמים ולכן נקדישו לצדקה. גם לך בתי יש זכות ליהנות מהתבואה, אך באותה מידה כמו כלות עניות אחרות.
הסיפור הזה מזכיר את מה שראינו בפסקה הראשונה – אלעזר איש ברתותא רואה ברכה בעולמו, מתוך הכרת הטוב שיש לו בברכת השם ומהווה את ההיפך הגמור לרדיפה אחר ממון ורכוש.
"כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
בנימה אישית – "בוא, צריך ללכת לגמ"ח!"
אוריאל מספר:
מזה כמה שנים שלומית התנדבה בגמ"ח (=גמילות חסדים) שמחלק אוכל למשפחות נזקקות. את הגמ"ח הקים בחור צעיר ונמרץ בשם שלומי. חלק ניכר מהאוכל שמחולק הנו ירקות ופירות, תרומה שבועית מחקלאים.
[מאז פעילות הגמ"ח ' התרחבה. ניתן להכנס לקישור אורות חסד – גלגל חוזר].
אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכנו יחד לגמ"ח. זה היה באחד מלילות חמישי, זמן לא רב אחרי שהתחתנו.
בעודנו עסוקים במטבח בהכנות לשבת, שלומית אמרה לי "אה, זה כמעט 22:00. בוא, צריך ללכת לגמ"ח".
הגענו לגמ"ח, ואני שומע הרבה דיבורים וצחוקים ושמחה. כ 80-120 בני ובנות נוער ומספר בנות שרות לאומי, עובדים בחוץ, בקור, לאור 3 פרוז'קטורים, ואורזים במהירות "חבילות" – שקיות סופר עם שלל ירקות, פירות ומזון יבש (סוכר, קמח...).
שלומי (מקים ומנהל הגמ"ח) כל הזמן בתזוזה, מחלק הוראות, מזיז 'משטחים' עם המלגזה. מפנה את המלגזה כדי להוסיף אור.
הגמ"ח פעיל ביום חמישי, החל מ 21:00 (בתחילה ממיינים ואורזים את החבילות) ועד לסיום חלוקת המזון (1-2 בלילה). הגמ"ח מתקיים מתרומות (כספיות ומזון) והרכב החבילות משתנה מעונה לעונה. כיום כ-500 משפחות מקבלות מזון מדי שבוע מהגמ"ח. כל משפחה מקבלת 4-5 שקיות גדושות. זה נעשה בלילה, בצנעה, כדי לא לבייש משפחה שמקבלת חבילה.
"איזה יופי שיש לנו אוטו" אמרה שלומית. "עכשיו גם נוכל לעזור בחלוקה. בדרך כלל חסרים מכוניות לחלוקה של המזון".
וכך השתדלנו לעשות, להגיע בימי חמישי ולעזור באריזה ובחלוקה.
היינו צוחקים על זה, שכן לא מעט פעמים היה לאוטו ריח של כרוב ושאר ירקות כל השבוע.
לפני מספר חודשים פנה אלינו שלומי וסיפר שהם קיבלו תרומה של מכולה גדולה (חדר קירור) שתשמש את הגמ"ח באחסון המזון.
בנדיבות הגמ"ח, הם הקדישו את המכולה לשלומית. שלומי הדגיש בפניי שזו לא סתם הקדשה, אלא ששלומית הטמיעה בגמ"ח ערכים של מסירות ואחריות שחשוב לו שיעברו הלאה גם למתנדבים חדשים שלא הכירו את שלומית. והוא משתדל לספר להם על שלומית.
משנה ח':
רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר:
תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ".
המכולה עם הכיתוב מתהילים: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי...".
(שמאל למטה: תרומה של תפוחי אדמה).
המכולה עם ההקדשה: " 'אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל כל אדם בסבר יפות'. לזכרה של שלומית אודס-ברט, שהתנדבה בגמ"ח באהבה במסירות ובשמחה". בציור: ידיים מחזיקות לב.
כך כתב לי שלומי (מקים ומנהל הגמ"ח):
"אוריאל היקר! זה המעט שאנחנו יכולים לעשות
שלומית היא חלק בלתי נפרד מאתנו היא חלק מהמשפחה
היא הייתה אצלנו בת ביתכל השנה האחרונה הגמ"ח היה לעילוי נשמתה הטהורה
אני בטוח שהיא נמצאת בגן עדן הלואי ויכולנו לעשות יותר"
מקורות:
1. דברי דוד בשמואל ב ו' כב'
2. דברי דוד בתהילים, מזמור כד' א'
3. מסכת תענית כד' ע"א