פרק ב' משנה כ' - כא'

לעילוי נשמתה של

שלומית

הרים צפונית ל Plettenberg, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי טרפון אומר:

היום קצר והמלאכה מרובה - ימי האדם קצרים, והתורה שעליו לעמול בה היא אין סופית, כמו שנאמר (איוב יא, ט): "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים".

והפועלים עצלים, והשכר הרבה ובעל הבית דוחק - האנשים מטבעם עצלים מלהחכים ולקיים את המוטל עליהם, אך מנגד, השכר על העמל הוא רב, ו"בעל הבית" (הקב"ה) דוחק ב"פועלים".

הוא (רבי טרפון) היה אומר:

לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה - שמא תאמר, הואיל והתורה היא אין סופית, מה הטעם להתחיל בדבר שלא ניתן לסיימו? על כך עונה המשנה, "לא עליך המלאכה לגמור". על כל אדם לעמול בתורה ובהשגת החכמה לפי כוחותיו ויכולותיו.

אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך - נאמן הקב"ה, יוצר האדם, שישלם לך את גמולך על עצם עמלך ולימודך, גם אם לא תסיים את התורה ולא תגיע לתכלית השלמות.

ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא - עיקר השכר (אליו התייחס התנא בפסקה הקודמת) הוא לעתיד לבוא, בעולם הנשמות, ולא בעולם הזה.

הקדמה

(הפירוש נכתב ע"י טלי אחותה של שלומית, ומשה בעלה של טלי)

שתי משניות אלו חותמות את פרק ב' בפרקי אבות.

משניות אלו - בפשטותן, ישירותן והרף המוסרי שהן מעמידות - מיד נכנסות ללב הקורא.

כוחן טמון בכך שאינן מדברות "גבוהה גבוהה", והקסם שלהן בלשון שאינה מתנצלת. השנייה משלימה את הראשונה.

עד כה, מתחילת פרקי אבות, כל המשניות נאמרו ע"י נשיאי הדור, התנאים שהנהיגו את עם ישראל [1].

לעומתם, רבי טרפון לא שימש כנשיא.

בטרם נעמיק בהבנת דבריו, הבה נתעכב קמעה לדעת מי היה רבי טרפון. שמא בכך נבין טוב יותר את משנתו.

רבי טרפון אומר

רבי טרפון הכהן היה מגדולי התנאים בדור השני לתנאים [2].

בילדותו עוד זכה לראות את בית המקדש השני בנוי. למד מפי הנשיאים רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי, וכן למד אצל בית שמאי. לאחר החורבן למד בבית המדרש שיסד רבן יוחנן בן זכאי ביבנה, ונחשב לאחד מחכמי הדור הגדולים, והיה מביע את דעתו ראשון במהלך הדיונים. זכה לכינוי "אביהן של כל ישראל".

הליכותיו

היה עניו גדול. נהג שלא להודיע את שמו על מנת שלא להנות מתורתו. פעם אחת, על מנת להינצל מסכנה, נצרך לגלות את שמו, והצטער על כך כל ימיו ואמר: "אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה" [3].

רבי טרפון היה רודף חסד גדול, והיה נוהג בעדינות ובאהבה עם הבריות. נהג להביא לאשתו ולבניו מתנות בחגים, כל אחד מתנה המתאימה לו [4]. פעם אחת בעת שהיה שונה לפני התלמידים, עברה לפניו כלה וכנראה שניכר עליה שהייתה ענייה. רבי טרפון הכניסה לביתו וציווה על אשתו ואמו שידאגו לטיפוחה (לרחצה, לסיכה ולקישוטה), ושירקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה [5].

כיבוד אם

חכמים התפלאו מזהירותו הגדולה של רבי טרפון במצוות כיבוד אב ואם. פעם כאשר ירדה אמו לטייל בשבת בחצרה, נפסק שרוך נעלה. כיוון שהיה זה בשבת, לא היה ניתן לתקן את השרוך. כדי שלא יכאב לה מגע הקרקע ללא נעל, רבי טרפון הניח את שתי ידיו מתחת לרגליה והלכה עליהן, עד שהגיעה למיטתה [6].

תלמידיו

רבי טרפון היה רבו של רבי עקיבא, אולם רבי עקיבא הגיע לדרגות כל כך גבוהות שהיה "תלמיד חבר" של רבי טרפון.

רבי טרפון היה עשיר גדול מאוד. פעם אחת נתן לרבי עקיבא שש מאות קונטרין (מטבעות) של כסף (סכום גדול מאוד), כדי שיקנה קרקע ממנה יוכלו שניהם להתפרנס וכך ישקדו על התורה בשלווה. הלך רבי עקיבא והשתמש בכסף לצדקה ולחסד.

כשחזר שאלו רבי טרפון: האם קנית לנו קרקע משובחת?

ענה לו רבי עקיבא: כן, ואין שבחה בעולם.

המשיך רבי עקיבא והסביר שלמעשה הוא לא קנה קרקע, אלא נהג כפי עצתו של דוד המלך בספר תהלים: "פיזר נתן לאביונים, וצדקתו עומדת לעד". כלומר, הנותן צדקה לעניים, זכות הצדקה שלו עומדת לעד.

למשמע דברי רבי עקיבא, רבי טרפון לא התחרט על שהפקיד בידיו את כספו [7].

רבי טרפון העריך מאד את תלמידו, ופעם לאחר ויכוח עמו בהלכה, הודה לו רבי טרפון ואמר: "עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מחייו" [8].

בהיותו עשיר גדול, ניתן לשער מהיכן שאב רבי טרפון את הדימויים של משניותיו – 'הפועלים' ו'בעל הבית'. את החשיבות לה ייחס לעבודת ה' ואת הרף המוסרי השזורים במשניותיו ניתן להבין מתוך מה שראינו על גדולתו בתורה והליכותיו הנאים.

אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר

בפרק א' משנה ג' לימדנו אנטיגנוס איש סוכו "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם".

רבי טרפון מציג בפנינו את הצד השני של המטבע. בדבריו, מדגיש רבי טרפון כי לא רק שניתן שכר, אלא שהשכר הוא רב. אנטיגנוס מציב בפני האדם סטנדרט גבוה מאוד, וייתכן מאוד שרבי טרפון בכוונה מציין את מתן השכר, כי הוא יודע שמניע השכר מתאים יותר לאדם מן השורה, ובכך הוא פונה לקהל רחב יותר.

עם זאת, רבי טרפון "לא נותן הנחות" - ומצייר בפני ה"פועל" מסגרת עבודה לא קלה, הן מבחינת ה"מעסיק" והן מבחינת אופי העבודה.

רבי טרפון מציין פרט נוסף - "הפועלים עצלים". לעתים, "אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר" - אם העבודה היא בלתי נגמרת ומעבר להשגתו של האדם, עלול האדם ליפול ברוחו ובעבודת ה' שלו. עצלות היא לא רק תכונת אופי מולדת. עצלות יכולה להופיע מתוך מצב אמיתי, בו פועל האדם בסביבה בה קיים פער גדול בין הרצוי (לו) לבין המצוי!

אם המלאכה כה רבה (התורה רחבה מני ים, אין סיפוק בלימוד התורה או בתפילה וכו'), יאמר הפועל לעצמו, למה לטרוח?

לכן, מלמד אותנו רבי טרפון כי "לא עליך המלאכה לגמור". על כל אדם למצוא את האיזון הנכון לו בעבודת השם, תוך שימת לב לאחריות הרבה ועל חובתו לנצל את זמנו כראוי.

בנימה אישית – היום קצר והמלאכה מרובה

(קרן, אחות של שלומית מספרת)

רבי טרפון פותח את המשנה - היום קצר, להזכיר לנו שאנחנו לא יודעים את שעתנו ומתייחס לנטייה הטבעית לדחות כל דבר- "אני אעשה פעם אחרת" , "מישהו אחר אולי כבר יעשה".

שלומית תמיד עשתה עלי רושם של בחורה המתנהלת לאיטה ובנחת - אבל ההספקים שלה היו פנומינאליים. לימודי תואר שני אינטנסיביים ותובעניים, במקביל מעורבות פעילה בקהילה בעיירת הפיתוח בה גרה, בזמן הפנוי שיעורים פרטיים בהתנדבות לתלמידים וכמובן כיבוד הורים אינסופי ואחות נהדרת.

זיכרון אחד מתוק במיוחד: ילדתי את הבת השניה שלי ארבעה חודשים אחרי ששלומית ילדה את ילדיה התאומים, והייתי עדיין מאושפזת בשבת. כשההורים שלי באו לשהות איתי שבת במלונית והביאו איתם הפתעה משמחת- עוגת תפוחים ששלומית טרחה לאפות לי במיוחד לפי מתכון שאמרתי לה בעבר שאני אוהבת. העובדה ששלומית עמדה ביום שישי עם זוג תאומים קטנים והכינה לי עוגה במיוחד במקום לקנות משהו במאפייה למטה או סתם להסתפק בטלפון המתיקה לי את השבת ואמרתי לה- איך היה לך זמן??

עוד לפני הלידה וכשהייתי בהיריון, אמרתי לה באיזו הזדמנות שבחודש התשיעי אני מתכוונת לעשות הפרשת חלה לפני הלידה. שלומית זכרה את זה וכשהייתי בחודש תשיעי (והתאומים של שלומית בני חודשיים בלבד) התקשרה לומר לי שהיא מארגנת לי אצלה בבית ארוחת בוקר והפרשת חלה לכל בנות המשפחה, והאם אני רוצה גם להזמין חברות. שאלתי אותה- את רצינית? איך יהיה לך זמן?? ואת הכול עשתה בנחת, הכניסה אורחים בנחת, עזרה לזולת בנחת והכול בחיוך רגוע שמשדר "אני? לא ממהרת לשום מקום".

היום אני מבינה ששלומית לא הייתה צריכה תזכורת שהיום קצר. היא פינתה זמן לעוד מעשה טוב כאן, עוד יוזמה שם... ועוד דוגמאות לא חסר. כשאני מרגישה כמו פועלת עצלה, אני מדמה מה שלומית הייתה עושה – כן אוספת כוח להכין אוכל לשכנה שילדה – היום! לא בשבוע הבא. כן קמה מהכסא לעזור לזקנה להעביר את הכרטיס בעמדת קופת חולים ולא מחכה שמישהו אחר יקום... כנראה שאפשר להספיק הרבה גם כשהיום באמת קצר.

מקורות והערות

1. יוצאין מן הכלל הן חמשת תלמידיו המובחרים של רבן יוחנן בן זכאי. לאחר שבאמצע פרק ב' ריב"ז שאל אותם מהי דרך "טובה" ו"רעה", מופעות משניות שנאמרו ע"י התלמידים

2. המסופר כאן על רבי טרפון הוא מאתר 'ויקישיבה', בשינויי נוסח קלים.

3. בבלי נדרים סב א, ירושלמי שביעית ד ב.

4. ירושלמי פסחים י א

5. סוף אבות דרבי נתן.

6. ירושלמי קידושין א ז וראה בבלי קידושין לא ב

7. ויקרא רבה לד' טז' , וכן ע"פ ספרו של הרב לאו 'אבות לדור'.

8. תוספתא מקוואות א

משנה כ':

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

משנה כא':

הוּא הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, שֶׁמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:

הוא (רבן יוחנן בן זכאי) היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם - כוח זכרונו של רבי אליעזר בן הורקנוס (שנמשל לעיל ל"בור סוד שאינו מאבד טיפה") חזק יותר משל כל חכמי ישראל יחד.

אבא שאול אומר משמו - אבא שאול מוסיף בשם רבן יוחנן בן זכאי.

אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם - בכל הקשור בהיגיון, כוח סברה וחידוד, גדול כוחו של רבי אלעזר בן ערך (שנמשל לעיל ל"מעיין המתגבר") יותר משל כל חכמי ישראל יחד (לרבות רבי אליעזר בן הורקנוס).

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

הבא >

< קודם