פרק ב' משנה יט'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

קרב יעלים, מצוק מכתש רמון.  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי אלעזר אומר – רבי אלעזר בן ערך, תלמידו החמישי של רבן יוחנן בן זכאי, אומר במשנתנו שלוש אמירות:

הוי שקוד ללמוד תורה - למד את התורה מתוך שקידה לפי שאין התורה נקנית אלא על ידי יגיעה והתמדה בלימודה.

ודע מה שתשיב לאפיקורוס - אפיקורס הוא כינוי לכופר בתורה ומזלזל בה (או בתלמידי חכמים). למד היטב את התורה בעמקות כדי שתדע לסתור את טענותיהם של אותם אלה המבזים את התורה ולומדיה הנקראים "אפיקורסים".

ודע לפני מי אתה עמל – וכך הזהיר הרמב"ם, שהיה ידוע בפתיחותו כלפי דברי חכמי אומות העולם, לא להתפתות אחר דעותיו הכוזבות של אפיקורוס: " אע"פ שתלמוד דעות האומות, לדעת איך להשיב עליהם, הישמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך".

ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך - זהו ההמשך של "דע לפני מי עתה עמל" - לפני הקב"ה, המשלם לאיש ואיש כגמולו.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט וכן על הספר 'מעשה אבות')

​

הוי שקוד ללמוד תורה

(הפירוש והנימה האישית נכתבו ע"י עודד, אבא של שלומית)

ראינו כבר במשניות הקודמות שהתנא רבי אלעזר בן ערך היה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי אשר שיבח אותו ואמר שהוא כ"מעיין המתגבר", ואבא שאול אמר בשם רבן יוחנן בן זכאי שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזניים ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה , מכריע את כולם.

באבות דרבי נתן (יד,ג) הוא מתואר כ"נחל שוטף ומעין מתגבר שמימיו מתגברים ויוצאין לחוץ". חז"ל אף קראו עליו את הפסוק בתהלים [1] : "וכל אשר יעשה יצליח – שהכל צריכין לעצתו – כגון רבי אלעזר בן ערך , שהוא היה יועץ עצות, ומתקיימות ומצליחות".

במסכת חגיגה [2] אף מסופר על גדולתו בתורת הנסתר, עד כדי כך ש-"עמד רבן יוחנן בן זכאי ונישקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלוהי ישראל... אשריך אברהם אבינו שאליעזר בן ערך יצא מחלציך! ".

דווקא הוא מכל החכמים מזהיר ומלמד: "הוי שקוד ללמוד תורה." ללמדנו ,אם אין שקידה, אין תורה, ולא יועילו כל הכישרונות שהאדם התברך בהם. בלימוד ללא התמדה וללא חשק – המעיין מתייבש והנחל מכזיב. [3]

ודע מה שתשיב לאפיקורס

הזכרנו בתחילת דברינו למשנה כי לדעת מפרשים רבים, הפסקה הראשונה והשנייה הן אמרה אחת. לפי דעה זו, התנא בא לומר כי מי ששוקד על התורה, מי שרוכש ידע נרחב ועמקות בתורה, הוא ידע מה להשיב לטענותיו של אפיקורוס הבא להתגולל על דברי התורה.

אך לשם מה צריך לדעת מה יש להשיב לאפיקורס?

כותב המהר"ל, כי כשם שמוטלת על האדם החובה ללמוד כדי לקנות דעת ולהשיג את רצון ה', כך מוטלת עליו החובה ללמוד כדי לבטל דעות שקריות השולטות בעולם. זהו תפקידו של כל יהודי, להרבות כבוד שמים ולבטל את כוח הרע. ככל שחוכמת האמת – הלוא היא התורה – תתפרסם בעולם, כן יקטן כוחו של השקר.

ו-"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (הבעש"ט).

לעומת הסברו של המהר"ל, יש המוצאים כי התרומה הגדולה ברכישת הידע היא דווקא לאדם עצמו. גישה זו מדויקת בלשון המשנה - "ודע מה שתשיב" – עליך ללמוד כדי שתוכל להשיב, ולא "השב לאפיקורוס" – כהלכה למעשה. כאשר האדם לומד בינו לבין עצמו להשיב על טענות האפיקורסים, אמונתו שלו מתחזקת ואינה נכפפת בפני כל רוח מצויה.

א"כ, ישנן שתי דעות בנוגע לחיוב לדעת מה להשיב לאפיקורוס:

1) המטרה היא לנצחו בויכוח.

2) הלימוד יחזק את האמונה שלנו.

מי היה אפיקורוס?

ביהדות מופיע המושג אפיקורוס כתואר לכופר. על פי הרמב"ם, אפיקורוס הוא אדם הכופר בנבואת משה רבנו, בנבואה בכלל, או "האומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם" (הלכות תשובה,פרק ג הלכה ט"ז) .ב"מורה נבוכים" הוא מוזכר מספר פעמים כפילוסוף "מי שאינו יודע מציאות ה' יתרומם ויתהדר, אלא דימה כי הדברים הווים ונפסדים בהתקבצות ובהתפרקות באופן מקרי, ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות, והוא אפיקורוס וסיעתו ודומיו.

בתרבות המערבית, לעומת זאת, המילה "אפיקורואית" מתארת גרגרנות ונהנתנות. הפירושים הללו מבוססים על תפיסה מסולפת של אפיקורוס, שכאמור, לא דגל ברדיפה בלתי מרוסנת אחרי תענוגות.

בואו נכיר קצת את אפיקורוס [] . אך ראשית כל מספר הגדרות:

• אתאיזם – השקפת עולם השוללת לחלוטין את קיומם של אלים ("א"-ללא, "תאיזם" – אמונה באל). האתאיסט יטרח להוכיח שאין אלוקים.

• אגנוסטיקן – אדם שאינו נוקט עמדה בשאלות האלוקות. הוא לא יטרח לברר אם אלים קיימים או לא כיוון שבין כך ובין כך אינם ממלאים כל תפקיד בחייו.

• הדוניזם – נהנתנות, רדיפה אחר תענוגות.

לעניות דעתי, אפיקורוס לא היה אף לא אחד מהשלושה (לדוגמה – האתאיסט יתאמץ להוכיח שאין אלוקים . הוא יחפש ללא לאות פרדוקסים, כגון: "האם אלוקים יכול ליצור סלע שאינו יכול להרים" – פרדוקס שעניינו ניסיון להוכיח שאינו כל יכול. אף אתה ענה לו: ה' "כל יכול , יכול הכל חוץ מלהיות לא יכול" , ומיד יש לו עוד פירכות.

לדעתי אתאיזם היא משובת נעורים. בערוב ימיו מאבד האתאיסט את אמונתו בחוסר אמונתו. נזכור גם שגדול הפילוסופים של ימינו ז'אן פול סארטר טען כל חייו שהוא אתאיסט,מה שלא מנע ממנו באחרית ימיו להתוודות לפני הבישוף של פאריז.

לעומת גישה זו אפיקורס בהחלט מתייחס לכך שהאל קיים. איננו כופר במציאות האלים.

האם הוא כופר ? -  לא.   הוא מרבה להזכיר את האלוקות ומנסה להבינה.

האם היה הדוניסט ? – לא .למרות השם הרע שיצא לו בנושא, העובדה היא שאפיקורוס היה צנוע בהליכותיו ותבע שגם תלמידיו ינהגו כך. הוא בז לרודפי התענוגות.

תולדותיו:

אפיקורוס נולד להורים אזרחי אתונה, הוא לא נישא מעולם ולא היו לו ילדים.

בערך בשנת 307 לפנה"ס הקים בית ספר לפילוסופיה בתוך גן שרכש. משיצא שמו כמורה מוכשר, נהרו אליו תלמידים רבים מיוון, רומי ואסיה הקטנה. בית הספר שלו קיבל את הכינוי  "הגן", כי הלימודים נערכו בתוך הגן ותלמידיו נקראו "הפילוסופים של הגן". בגן הייתה הקפדה על צניעות ומשמעת.

אפיקורוס לא הכחיש את קיומם של האלים, הם נתפסו בעיניו כאדישים לגורל האדם ולא מתערבים בענייניו, ולכן דחה את פולחן האלים והקרבת הקורבנות.

את תכלית חיי האדם ראה כחיפוש ההנאה והימנעות מסבל. הוא סלד מרדיפה אחר כבוד, כסף וסיפוק מיידי –שנתפסו בעיניו כאמונות שווא ממש כמו הפחד מפני המוות והאלים. את האושר האמיתי ראה אפיקורוס כפונקציה של חיים פשוטים, צנועים וישרים.

אפיקורוס ראה בידידות ערך עליון אך המליץ להימנע מפעילות ציבורית ומקשרי נישואין ואהבה בהם ראה מקור לסבל עתידי. את משנתו סיכם במילים:

"מהאלים אין לנו מה לפחד,

בקשר למוות אין לנו מה לדאוג,

את הטוב קל להשיג,

את הנורא קל לשאת"

אך כאן נשאלת השאלה מדוע זכה אפיקורוס לשם כל כך רע? הסיבה היא כנראה שהגויים דחו את תורתו כיוון שטעו לחשוב שהוא שולל מציאות של אל בעולם – ראינו שזה אינו נכון,

האם יש כופר אמיתי?

סיפור: תחנת מחקר בקוטב הצפוני מאוישת בידי עשרות מדענים. לקראת הסתיו כולם עוזבים ונשאר זוג מדענים מסוגרים בתוך חדר אטום ותפקידם לעשות תיקוני חירום אם יידרשו.

בשנה אחת נשאר זוג נשוי ואיתם ילדם הקטן מבודדים מהעולם למשך 8 חודשי החורף.

לאחר מספר חדשים חלה הילד וחומו עלה מאד. בני הזוג ידעו שבטמפרטורה של מינוס 70 מעלות וסערות שלג, אין סכוי לחלץ את בנם, החולה האנוש, לבית חולים ומתוך יאוש האבא - כופר מוצהר ואתאיסט ידוע - יורד על ברכיו ומתפלל - אלוקים, אינני יודע מי אתה, מה שמך ואיפה אתה שוכן אבל אנא, הצל את בני.

אפיקורוס ולא עם הארץ

בהגדרת אפיקורוס לא נכלל אדם בור ועם הארץ. אפיקורוס הוא אדם שיש לו טענות, שמכיר את התורה וכופר בכתוב בה. הוא איננו מדבר מתוך בורות וחוסר ידע, אלא לאחר חקירה ודרישה. ברור כי יש מענה לכל טענותיו, אך בכל זאת כפירתו מבוססת על היגיון כלשהו. עם אדם כזה שייך להתווכח בנושאי אמונה. כשיש שאלה – צריך להשיב.

נציין עוד, כי כבר קבעו פוסקים ראשונים ואחרונים, כי כיום אין כמעט בנמצא יהודי, שניתן לומר כי הוא אפיקורוס.

דמותו של אפיקורוס שבתה את לבי ולכן זימנתי עצמי לראיון קצר איתו.

ראיון עם מר אפיקורוס

מר אפיקורוס – לאור השם הרע שהודבק לך רציתי לשאול כמה שאלות על דעותיך ותורתך.

אתה מטיף לחיי הנאה. במה זה קשור להיותך פילוסוף ?

• לא ניתן לחיות חיי הנאה מבלי לחיות בתבונה, ולא ניתן לחיות באופן טוב וישר מבלי לחיות בהנאה. מי שאין בידיו האמצעים לחיות בתבונה, כלומר: באופן טוב וישר, אינו יכול לחיות חיי הנאה.
• מטרתן של כל פעולותינו היא להרחיק מאתנו את הכאב ואת הסבל.

ואם כך, מה ההבדל בין חוכמה והנאה?

• החוכמה משחררת; היא מלמדת אותנו לשאת בצרותינו באמצעות שביעות רצון מן הדברים הפשוטים שבחיים.
• ההנאה היא גוף משוחרר מכאב, ונפש משוחררת מצער.

דיברת הרבה  על המוות – מדוע נושא זה מעסיק אותך כל כך?

• מי שמבין כי אין לפחוד מן העובדה של חוסר חיים, אינו פוחד מן החיים.
• לפעמים הפחד מן המוות גורם לאנשים למות.
• כל אחד מאתנו עוזב את החיים כאילו נולד זה עתה
• התרגל נא לחשוב שלמוות אין כל קשר אתנו, כי כל הטוב וכל הרע נמצאים בתחושה; אך המוות הוא שלילה של התחושה: מכאן נובעת הכרה נכונה בעובדה שהמוות אינו קשור אתנו.

(ובמילים שלנו – אם אני כאן , סימן שעודני חי. ואם אינני חי, איני עוד כאן . ובכן – ממה עלי לפחוד ?  ע.ב.).

ומה דעתך על הסבל ?

• דבר אינו יכול לגרום סבל למי שיודע להסתפק במועט.
• ההנאה היא תחילתם וסופם של חיים מאושרים.
• אדם בעל מצפון שקט אינו מוטרד ואינו מטריד את הזולת.

ולסיכום – אנא תן לי בקצרה מתכון לחיים טובים.

4 עצות לי אליך :

• אל תעשה דבר בחייך שיגרום לך לחשוש כי שכנך יידע עליו.
• אל נא תקנא באיש: הטובים אין זה לזכותם שיקנאו בהם, והרעים ככל שגדל עושרם יותר הם מושחתים.
• מי שאינו מסתפק במועט, לעולם לא יהיה מרוצה. במילים שלנו: השאפתן - רוצה להשיג את כל מה שהוא אוהב.

המאושר - אוהב את כל מה שהצליח להשיג.

• נעים יותר לתת מאשר לקבל.

ובזה נפרדנו. ואני החלטתי שאולי לאפיקורוס לא אדע מה להשיב , אך תמיד אשמח לשמוע עוד דברי חכמה, להקשיב . בכך אני נאמן לדעתו של הרמב"ם בהקדמה למשניות  "ושמע האמת מפי שאמרה".

ועוד מחשבה מטרידה. מאז ימי אפיקורוס עברו 2300  שנים. ודומה שאותן עצות עצמן הייתי נותן לילדי גם היום.

האם לא למדנו דבר מאז ?

​

בנימה אישית – ודע איך להשיב

למדנו במשנתנו "ודע מה להשיב לאפיקורס". מלבד לדעת את הנתונים היבשים, צריך גם לדעת איך להשיב. צריך לדעת מה לומר ולא פחות חשוב – צריך לדעת איך לומר אותו, באיזה אופן להתנסח!

זה מזכיר לי איך שלומית הייתה בוחרת את מילותיה.

​שלומית הצטיינה במצוות כיבוד אב ואם. אף לא פעם אחת ציערה אותנו או נתנה לנו סיבה לדאוג.

כשחשבה שטעיתי בדיבור אל הזולת, כך נהגה להעיר לי:

אבא,אפשר להעיר לך הערה?

-כן.

לא תכעס?

-לא.

בטוח?כי זה משהוא שלדעתי היית צריך לעשות אחרת.

-מה?​

קודם תבטיח לי שלא תכעס.

-מבטיח.

)אחרי היסוס איך להגיד בעדינות):מה שאמרת ל "ר" צדקת ללא ספק אבל לא היית צריך להיות איתה כל כך נוקשה, יכולת לענות יותר בעדינות.

גאה על הרגישות של בתי,חשבתי מעט,

-צודקת.תודה.אשתדל.

אם כך מגיעה לאבוש נשיקה,

ועל פניה של בתי-חיוך ענק.נהרה.

מקורות

1.         תהלים א,ג: ומדרש תהלים שם

2.         מסכת חגיגה דף יד'

3.         על פי ספרו של הרב לאו, 'אבות לדור'.

4.         כל הדיון להלן העוסק באפיקורוס, הפילוסוף היווני, מקורו הוא ויקיפדיה.

​

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל וּמִי הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ:

​