פרק ב' משנה יז'

לעילוי נשמתה של

שלומית

"המרפסת" התלויה באויר מעל מכתש רמון, מצפה רמון.  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי יוסי אומר - אמרתו ה"משולשת" של תלמידו השלישי של ריב"ז.

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך - כשם שאתה חס על ממונך שלא לאבדו, כך תחוס על ממון חברך.

והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך - "שלא תאמר, הואיל ואבי חכם, ואבי אבי חכם, תורה חוזרת לאכסניא שלה ואיני צריך לבקש אחריה". וכן נאמר כי "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות סג ע"ב).

וכל מעשיך יהיו לשם שמים - בכל מה שאתה עושה אף כשאתה עוסק בדברים גשמיים כגון: אכילה ושתיה ומשא ומתן, לא תהא כוונתך להנות גופך אלא לשם שמים, לעשות רצון הבורא.

 

וכן פסק מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רלא) שכל מה שיהנה האדם בעולם זה, לא יכווין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג,ו).

 

ואמרו חכמים : כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון: האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צורכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל כפי חיותו, לעבוד את בוראו וכו' ובסוף הסעיף כתב: וכשרואה דבר שיביאהו לידי עבודת הבורא יתברך  - יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו, ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה' וכן ע"פ הספר 'מעשי אבות' )

"שלוש תרופות לשלוש מחלות" (1)

(הפירוש והנימה האישית נכתבו ע"י עודד, אבא של שלומית)

 

רבי משה אלשקאר (מובא ב"מדרש שמואל") מסביר שרבי יוסי אמר את שלוש הוראותיו במשנתינו כהשלמה לנאמר במשנה הקודמת:

"רבי יהושע בן חנניה אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריאות מוציאין את האדם מן העולם".

לעומת שלושת הדברים השליליים שמנה רבי יהושע, רבי יוסי מציג את הקוטב החיובי של אותם דברים. כיצד צריך לנהוג למעשה, כדי להינצל מאותן רעות, זאת על פי דברי הרמב"ם (שמונה פרקים; הלכות דעות) כי התרופה למידה רעה היא ההנהגה באופן הקיצוני לצד השני.

 

מול "עין הרע" – צרות עין, קנאה שמוציאה את האדם מן העולם, מייעץ רבי יוסי לנהוג בדרך יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. כאשר לא רק האיש עצמו, גופו ושמו חביבים עליך כשלך, אלא אפילו ממון חברך חביב וחשוב בעיניך כמו ממונך שלך – הרי שהגעת לקצה האחר, להפך הגמור מעין הרע, מצרות עין. כעת ברור, כי שוב לא תזיק בעין הרע לאחר.

 

מול "יצר הרע", התרופה הטובה ביותר היא התורה,כך נאמר במסכת קידושין (ל ע"ב):

"בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין,"  לימוד התורה משכך את עוצמת הפיתוי של יצר הרע, לכן חז"ל הציעו (שם):  "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) – משכהו לבית המדרש", כנגד יצר הרע אומר רבי יוסי במשנה זו: התקן עצמך ללמוד תורה.

 

מול "שנאת הבריות", הדבר השלישי שאותו דרש רבי יהושע - מביא רבי יוסי כמשקל נגד את וכל מעשיך יהיו לשם שמים, אדם העושה כל פעולותיו לשם שמים אינו מגיע לנקמה ולנטירה ולשאר פעולות המעוררות עליו את שנאת הבריות.

 

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך

נביא כאן מחקר. מספרו של פרופסור דן אריאלי.

 

"יוסי בן השמונה חוזר יום אחד מבית הספר עם פתק מהמורה: יוסי גנב עיפרון מהתלמיד שיושב לידו", אבא של יוסי כועס. הוא מנסה להסביר לו עד כמה הוא מאוכזב, ומבטל לו את דמי הכיס לשבועיים, "חכה שאמא שלך תחזור הביתה!" הוא מאיים, "בכל מקרה, יוסי", מסכם האב את השיחה, "אם אתה צריך עיפרון, למה לא אמרת לי? למה לא ביקשת? אתה יודע טוב מאוד שאני יכול להביא לך עשרות עפרונות מהמשרד".

 

אם הבדיחה הזאת מצחיקה אותנו, הרי זה מכיוון שאנחנו מזהים בה את המורכבות הרבה של הנטייה האנושית לרמאות, שטבועה בכולנו. אנחנו מבינים שצריך להעניש ילד אם גנב עיפרון מחבר לכיתה, אבל אנחנו מוכנים לקחת הרבה מאוד עפרונות מהמשרד בלי לחשוב פעמיים.

 

כדי לבחון עוד את תעתועי המוסר האנושי, פרופסור אריאלי ערך את הניסוי הבא:

 

"יום אחד, התגנבתי למעונות של אוניברסיטת אם-איי-טי ו"שתלתי" במקררים המשותפים אחד משני פיתיונות, בחצי מהמקררים שמתי שישיית פחיות קוקה קולה, במחצית השנייה הנחתי צלחת נייר ועליה שישה שטרות של דולר. חזרתי מדי פעם למקררים כדי לבדוק מה שלום הקולה והכסף שלי, או כמו שאומרים בשפה המדעית – למדוד את זמן מחצית החיים שלהם.

כפי שיכול לנחש כל אדם שביקר אי פעם במעונות, בתוך שבעים ושתיים שעות כל הקולה נעלמה, אבל הדבר המעניין יותר הוא שאף אחד לא נגע בשטרות הכסף. הסטודנטים הרי היו יכולים לקחת שטר של דולר, ללכת למכונת המשקאות הקרובה, לקנות קולה ואפילו לקבל עודף, אבל אף אחד לא עשה זאת.

 

הניסוי הקטן הזה מצביע על כך שאנחנו, בני האדם, מוכנים ומזומנים לגנוב משהו שלא משקף באופן ישיר ערך כספי – כלומר, משהו שלא מוטבע על פניו ציור של אחד מגיבורי האומה. לעומת זאת , אנחנו נרתעים מאוד מגנבה של כסף באופן ישיר".

עד כאן המחקר.

יש משהו מתעתע ביחס שלנו, במוסר שלנו, לרכוש ולממון. רבי יוסי, עליו נאמר חסיד - שעושה לפנים משורת הדין - מודע לכך ודווקא מנצל זאת לטובה כדי לתקן את דרכינו. את היחס החביב והטבעי לממון שלנו הוא רוצה שנרגיל עצמנו לראות גם בממון חברנו.

 

זוהי משימה לא קלה, ישאל כל אחד את עצמו עד כמה ממון חברו אכן חביב עליו כממונו שלו.

ושמא כגודל המשימה, רבי יוסי מלמדנו לשון תפילה, שכל אחד צריך לחזור ולשנן לעצמו תמיד:

"יהי ממון חברי חביב עלי כשלי".

 

והתקן עצמך ללמוד תורה

 

רבינו יונה מעמיק ופורט את האמרה בסוף המשנה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ולבסוף מסכם:

"כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו בשכל, וכשרואה דבר שמביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשנו, ואם לאו יפרוש הימנו."

 

דרישה זו, שכל מעשיך יהיו לשם שמים, דומה שרק יחידי סגולה יכולים לעמוד בה!

אך רבי יוסי דורש זאת מכל אחד מאיתנו. הרי זוהי בדיוק מהות הדרישה, שכל אחד, בכל מצב שהוא נמצא בו, בין אם הוא ראש ישיבה ובין אם הוא סוחר, בין אם הוא רופא ובין אם הוא משפטן, ספורטאי או אקדמאי... שכל אחד יחשב את מעשיו שיהיו לשם שמים.  כיצד א"כ מגיעים למעלה זאת?

 

התשובה נעוצה בראשית המשנה. רבי יוסי מדריך אותנו קודם כל לתקן את מידותינו - יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. זהו בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה. לאחר מכן, כשאנו כלי שיכול להחזיק ברכה, יש להתגדל בתורה - והתקן עצמך ללמוד תורה - לקבוע בה עתים - שאינה ירושה לך.

או אז, לאחר עליה עקבית בסולם זה שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, בע"ה נגיע גם ל- וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

 

הרה"ג אהרן ליכטנשטיין זצ"ל עומד על נקודה מאוד מעניינת בהקשר לכך (3). הוא מסביר שדווקא אותו אדם שאינו מתכוון להשאר בין כתלי בית המדרש כל חייו, אלא דווקא מתעתד לצאת החוצה – ולו מסיבות לגיטימיות – דווקא הוא נדרש לבנות עצמו מבחינה רוחנית בצורה מקיפה ומעמיקה יותר לעומת אותו ראש ישיבה בפוטנציה. שכן ראש הישיבה, בעל כרחו, ילך לבית המדרש, ויסתובב בעולם התורה וילמד.

אך אותו אחד שעתיד לצאת לעולם הגדול, הוא צריך שיהא בידו המטען הראוי על מנת שיוכל לעמוד באותו אתגר נפלא, של וכל מעשיך – כל תחום בו יעסוק, כל ארחות חייו – יהיו מכוונים לשם שמיים.

 

וכל מעשיך יהיו לשם שמים

 

אדם שהגיע למצב רוחני שבו כל מעשיו הם לשם שמים, למעשה הסיר מעצמו כל "אלוהים אחרים".

כל כולו לה'.

 

נשאלת השאלה מדוע אנו אומרים את תפילת 'כל נדרי' ביום כיפור, למרות שכבר אמרנו "התרת נדרים" בערב ראש השנה?

" 'כל נדרי' בא להסביר בתחילת יוה"כ ,לעצמי, מה אני מבקש מהקב"ה!

אני מבקש ממך ריבונו של עולם ביוה"כ  "מקווה ישראל ה' ". אני רוצה להיכנס למקווה, אני רוצה לטבול בך. העיקרון במקווה הוא...בלי חציצות."

"ואני רוצה להיכנס אליך עכשיו ריבונו של עולם ולהתכפר,להתנקות. אבל קשה לי, כ"כ הרבה דברים שפגשתי השנה הפכו לגביי לאלוהים אחרים קטנים כאלה...ונהיו לנדרי ואסרי וחרמי וקונמי ושבועיי וכינויי... וכל מה שאני מבקש ממך הוא שתעזור לי שכל מה שהפך אצלי לנדרי וחרמי, יהיו שביתין שביקין בטלין ומבוטלין ולא שרירים ולא קיימים חוץ ממך.

 

אחרי שאני אומר את זה פעם אחת, אני אומר את זה פעם שניה ופעם שלישית. שיכנס פנימה. אחרי שאמרתי את זה שלוש פעמים אני אומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" שהשתחררתי מכל האלוקים האחרים." (4)

 

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ. וְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

בנימה אישית - למדני אלוקי תפילה

 

יום הכפורים מתקרב, כולנו נעמוד בתפילה – איש איש בסגנונו ומנהגו.

לפני שנים רבות הראיתי לשלומית שיר, תפילה, שנכתב בידי לאה גולדברג, שאהבתי:

 

למדני, אלוקי תפילה, ברך והתפלל

על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל

על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום

לדעת, לייחל, להיכשל.

 

למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל

לבל יהיה יומי אתמול שלשום

לבל יהיה יומי, הרגל.

 

הקראתי לפניה את השיר.

 

אהבה.

 

קישור לשיר, (לחן וביצוע של משפחת ואך)

 

הרחבה ומקורות:

 

קישור לשיר הנפלא "דעתי עליה" של אהרון רזאל

(מתוך ההקדמה ל"חיי אדם", העוסק בכך שהכל נעשה לשם שמים)

 

1. "אבות לדור"  - הרב ישראל מאיר לאו.

2. "האמת על האמת" – פרופסור דן אריאלי.

3. הרה"ג אהרן ליכטנשטיין מתוך עלון שבות בוגרים, תשנ"ה  עמודים 113-126 (ניתן להוריד באינטרנט)

4. הסבר לדברי הרב סולובייצ'יק מתוך שיחה של הרב מוטי אלון על פרשת קורח, תשנ"ט, מכון ש"י (באינטרנט  "החסיד במשנת הרמב"ם)