פרק ב' משנה יג' - יד'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

Valley of Desolation - Graaff-Reinet, The Great Karoo, דרום אפריקה. .  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

אמר להם - רבי יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו.

צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם - "להיותה כשורש לכל מידות הטובות" [].

רבי אליעזר אומר, עין טובה - "מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתרים. ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו".

רבי יהושע אומר, חבר טוב - "שיתייעץ עמו בכל ענייניו, ויוכיחנו מכל שגיאותיו, וידריכנו על הטובות, ובו יושלמו ענייניו". כלומר, השגת חבר טוב היא מפתח מרכזי להצלחתו של אדם ולתיקון שגיאותיו, וכבר נאמר לעיל (א, ו) "וקנה לך חבר".

רבי יוסי אומר, שכן טוב.

רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד - לפי רבי שמעון, המפתח לכל הוא ראיית הנולד; היינו, הפעלת שיקול דעת והיכולת לפעול שלא מתוך פזיזות; לשקול את התוצאות לטווח ארוך, ולא רק את התוצאה המיידית.

רבי אלעזר אומר, לב טוב - לב שיש בו רצון להיטיב לכל הוא שורש הטוב, ובלשון רבינו בחיי "כי מי שיש לו לב טוב כל המידות הטובות בכללו".

אמר להם: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם - כשאדם משריש בקרבו את מעלת "לב טוב", נמצאות בהישג ידו שאר המעלות שמנו התנאים האחרים.

אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם - מכאן ואילך מלמדת המשנה, שכשם שהמידות הנזכרות לעיל הן שורש הטוב, כך היפוכן הוא שורש הרע.

רבי אליעזר אומר, עין רעה. רבי יהושע אומר, חבר רע. רבי יוסי אומר, שכן רע. רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם - המידה הרעה ביותר היא אי ראיית הנולד (בדומה לדברי רבי שמעון לעיל, שהמפתח למידות הטובות הוא ראיית הנולד); כהמחשה לאי ראיית הנולד נוקט רבי שמעון דוגמה של אדם הנוטל הלוואות מבלי לבדוק את יכולתו לפרוע אותן. אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז, כא): 'לווה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן'- נטילת הלוואה מבלי לפרוע היא מעשה חמור, וכדי להמחיש את חומרת המעשה מדמה אותו המשנה לאדם הלווה מן "המקום" (כינוי לקב"ה) ואינו משלם.

(וכן מוסיפה המשנה פסוק מתהלים, שבו הלווה מבלי לשלם מכונה "רשע".

רבי אלעזר אומר, לב רע.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

צאו וראו

(הפירוש נכתב ע"י אלישע, גיסה של שלומית)

על פי רוב אנו רגילים שהתלמידים הם השואלים את הרב והוא המשיב, אולם במשניות שלנו הסיטואציה הפוכה: רבן יוחנן בן זכאי מאתגר את חמשת תלמידיו הבכירים מול עיניהם הצופות של כל יושבי בית המדרש ושואל אותם שאלה: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם?

לכאורה, זוהי שאלה פשוטה, ודאי לגדולי החכמים שיושבים והוגים בתורה כל ימיהם. ניתן כמובן לדון בתשובות השונות, אך קודם  נתמקד בעצם השאלה. שהרי שאלה טובה יכולה להיות משמעותית הרבה יותר מכמה תשובות בינוניות.

ראשית, אומר להם הרב בשאלתו: צאו וראו! אמנם הם יושבים פנימה בבית המדרש, אך הוא אומר להם לצאת ולראות. מה הם יראו בחוץ שאין פנימה בבית המדרש?

שנית, הוא שואל מהי הדרך שידבק בה האדם. מהי דבקות? אנו מכירים דבקות במטרה, דבקות בדרך, דבקות בתלמידי חכמים וגם דבקות רוחנית. גם לגבי הקב"ה נאמר בתורה "אחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן" - האין זו הדרך הטובה ביותר שידבק בה האדם?! תלמידי החכמים ובראשם רבן יוחנן בן זכאי, שואל השאלה, ודאי ידעו זאת היטב. ובכל זאת נבחרה השאלה הזאת להישאל, וכאשר אנו שומעים לה מספר תשובות, כנראה מכולן אנו יכולים וצריכים ללמוד.

באבות דר' נתן מובאת המשנה בשינוי קל שנראה שיש לו משמעות: "אמר להם :צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם, כדי שיכנס בה לעולם הבא. נכנס רבי אליעזר ואמר: עין טובה."

השינוי הבולט ביותר הוא בכיוונה לתכליתה של השאלה: כדי שייכנס לחיי העולם הבא. במשנה שלנו השאלה אינה מנוסחת "דתית" אלא פילוסופית - מהי הדרך הנכונה לדבוק בה. בנוסח הזה נכנסת מטרה רוחנית-דתית.

(כדאי לשים לב גם לתחילת דברי התשובה: "נכנס רבי אליעזר". בניגוד להמלצת ריב"ז שאמר לתלמידיו לצאת, רבי אליעזר נכנס).

הרב אומר לתלמידיו לצאת ולהתבונן בעולם, ולנסות למצוא תשובות לשאלתו. ברור לו שאין לשאלה תשובה אחת יחידה ו"נכונה", אלא זהו מסע החיים במציאת הדרך בה נדבק. זו השאלה שעל כל אדם לשאול את עצמו, בדרך למצוא את המסלול המיוחד לו.

דרך טובה

השאלה הגדולה שנשאלת מיד עם קריאת משנה יד' היא לשם מה לשוב ולשאול אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם? מן הסתם, תהיה זו "תשובת מראה", ההפוכה במדויק מהתשובות לשאלה הראשונה. אולם, לא כל היפוכה של דרך טובה היא דרך רעה. לא תמיד הבחירה בדרך הטוב מבטיחה את היכולת להתרחק מן הדרך הרעה.

למעט תשובתו של רבי שמעון (הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד), כל התשובות כוללות את המילה "טוב". הם נשאלו מהי דרך הטוב ועונים בטוב: עין. שכן. חבר. לב. "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

ישנן שתי דרכים להוסיף טוב בחיים. הראשונה היא "סור מרע", ומשמעותה להתרחק מהדברים הרעים והשליליים, והשניה היא בדרך של "עשה טוב", שמשמעותה להוסיף טוב על הקיים.

שתי הדרכים מכוונות להוסיף טוב בעולם, אך הדרך של הוספת עשיית הטוב מובילה את האדם להרגיש שלם יותר עם עצמו ועם חייו, עם מעשיו ורצונו התמידי להשתפר ולתקן את העולם סביבו. העין איתה הוא מתבונן על המתרחש בעולם נהיית טובה יותר, השכנים, החברים (ואיתם החברה כולה) פתאום נהיים טובים יותר. וגם הלבבות שנפתחים דבקים בדרך הטוב.

אם האדם יהיה עסוק רק בעצמו ולא יתבונן לשום מקום מלבד פנימה, אל תוכו, הכל יכול להראות לו רע ונורא, וכל האנשים רעים וקשים. לא לחינם אומר להם הרב "צאו וראו". העין מתבוננת החוצה, וגם השכן והחבר ואפילו הלב. כשהכל מכוון החוצה להוסיף טוב, אז הכל נראה פחות מייאש ועם הרבה יותר תקווה לתיקון ולשיפור.

ואמנם "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג' א') ויש זמנים בהם אנו זקוקים דווקא לדרך של התרחקות מרע. לזמנים אלו מיועדת המשנה השנייה.

לב טוב

ריב"ז מסכם את תשובות התלמידים ובוחר את המועדפת: אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. תשובתו של רבי אלעזר - לב טוב - היא שילוב של אבר פנימי מאוד המקבל אליו את כל הדם ושב ומוציא אותו אל המשך הזרימה בגוף. הוא קולט וכולל הכל. שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

העין הטובה, תשובתו של רבי אליעזר, מתבוננת החוצה.

הלב, מרכז הגוף הטמון בעומקו, מתכווץ ושואב פנימה ואז חוזר החוצה. הוא משלב בין הפנים לחוץ. בין ההתבוננות של האדם בעצמו והרצון להיות דבוק בדרך הטובה ובין להמשיך ולפעול, לתקן ולהוסיף טוב בעולם. בין בית המדרש שבפנים ובין העולם שמחוץ לו. בין השלמות ובין ההתרחקות. בין הדבקות לבין ההתרחקות.

נסיים במילותיו של הרב קוק על הנשמות הטובות שיורדות לעולם:

"הנשמות הטובות, שכח החיים והטוב אצור בהן, והן מוכנות להרבות טוב בעולם, הן תמיד פועלות, תמיד הן ממשיכות טוב וחסד, רצון טוב איננו פועל ריקם.

והן צריכות לפעמים התבדלות ופרישות מהנשמות הרעות, שהרע דבוק בעצמיות רצונן...

מ"מ הזרם של הרצון הטוב מתעכב ע"י המחשבות הרעות, שלב הרשעים, חולי הנשמות האמללים, מלא מהם,

ומתוך ההבדלות אור הטוב מתגבר בשפע גדול כזה, עד שיוכלו הנשמות העליונות הטובות הללו לרפא את המדווה של הנשמות הירודות, לתקן אותן ולהעלותן". (הרב קוק, שמונה קבצים, א, תקכו)

​

בנימה אישית – עין טובה ולב טוב

את הסיפור הבא סיפרה שרון, אחות של שלומית:

בדיוק לפני שנה, לפני חתונתו של אחינו מתניה , שלומית ואני הלכנו יחד כדי לקנות בגדים לחתונה.

שלומית הביאה איתה את ילדיה התאומים בעגלה והסתובבנו בין חנויות שונות. במהלך החיפושים נכנסנו לחנות אחת ואחד מהתינוקות התחיל לבכות. שלומית הניקה בתא ההלבשה בחלק האחורי של החנות ואני נותרתי עם התינוק השני והסתכלתי על הבגדים בחנות.

שמתי לב שהמוכרת לא התנהגה בסבר פנים יפות. הרגשתי שהמוכרת כועסת עלינו בגלל ההנקה והיא שירתה אותנו בחוסר נעימות בולטת. אמרתי לשלומית "לא נעים לי כאן, בואי נמשיך לחנויות אחרות".

לאחר שהסתובבנו בחנויות נוספות ולא מצאנו את מבוקשנו, שלומית רצתה לחזור לחנות ההיא וכך עשתה.

אני נשארתי עם התינוקות בקפיטריה צמודה למתחם כדי ששלומית תוכל להחליט על שמלה ללא הפרעות. כששלומית חזרה, היה חשוב לה לספר לי שהיא שמעה את המוכרת מדברת בטלפון עם חברה שלה ושכל ההתנהגות של המוכרת כלפינו נבעה מכך שהיה למוכרת יום קשה במיוחד. מבטה הזועף כלל לא היה קשור אלינו ולהנקה. שלומית המשיכה ואמרה שאנחנו צריכות ללמוד מהסיפור הזה כמה צריך להיזהר מלהסיק מסקנות... ולהשתדל להסתכל על דברים בעין טובה.

שבת שלום

אלישע

מקורות:

1.         תהילים לז'

2.         המאירי על משנתנו

משנה יג':

אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב.

אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

​

משנה יד':

אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן" [].

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע.

אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:

​