פרק ב' משנה יא' - יב'
לעילוי נשמתה של
שלומית
גב אחר שיטפון, פרסת נקרות, מכתש רמון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
הוא היה מונה שבחם - רבן יוחנן בן זכאי מנה את שבחי תלמידיו המובחרים שהוזכרו במשנה הקודמת.
אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה - "בור סוד" הוא בור שטייחו את כתליו בסיד, כך שהמים אינם נבלעים בכתליו, אלא משתמרים בבור ואינם מחלחלים לאדמה. באותה מידה, משמר רבי אליעזר בן הורקנוס את התורה שבתוכו ואינו שוכח דבר.
יהושע בן חנניא, אשרי יולדתו - אשרי האם שזכתה לבן כזה.
יוסי הכהן, חסיד - שהנהגותיו אינן על פי דין בלבד אלא לפנים משורת הדין.
שמעון בן נתנאל, ירא חטא - "שהיה עושה סייגים להרחיק עצמו מן החטא יותר מכל אדם... שלא ייכשל בחטא אפילו באונס ובשוגג." [1]
אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר - "כמו מעיין המתגבר מאליו אשר לא יכזבו מימיו, וכל אשר נמשך לרחוק הוא מתגבר, כן היה לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו". [1]
הוא היה מונה שבחם
לאחר שבמשנה הקודמת רבן יוחנן בן זכאי הכיר לנו את חמשת תלמידיו, במשנתנו הוא חולק לנו את שבחו של כל תלמיד. נדייק גם בלשונו, מונה שבחם - כאשר מונים משהו, ובמיוחד כאשר אתה סופר משהו שקרוב אליך, זהו מעשה של חיבה ואהבה.
כפי שמסביר רש"י את יחסו של הקב"ה כלפי עם ישראל: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" [2].
אפשר לראות בכשרונות שריב"ז מונה תיאור של האדם השלם [3] או סדר מעלות עולה. הבה נעמוד על טיבם!
בור סוד שאינו מאבד טיפה
כשהיה אליעזר בן עשרים ושתים שנה, הוא החליט שברצונו ללמוד תורה מפי רבן יוחנן בן זכאי. [4]
אך הורקנוס אביו, שהיה עשיר גדול ולו שדות וכרמים לרוב, התנגד שבנו יתחיל ללמוד תורה בגיל כה מאוחר וסרב לכלכלו במידה ויעזוב את המשק המשפחתי. היה אליעזר הולך ומצטער על כך.
לימים נגלה אליו אליהו הנביא וחיזק את ידיו שילך ללמוד תורה מפי ריב"ז.
אליעזר ברח מביתו לירושלים, לן בינתיים אצל רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן (תלמידים 2 ו 3 במשנתנו) והחל בלימודיו. הלימוד עצמו היה לו קשה מאוד והוא כמעט ונשבר בתחילת הדרך.
את מצוקתו הכלכלית הוא הסתיר ובשקידתו העצומה למד תורה אף בתנאי רעב.
סופו של דבר, הורקנוס אביו מחליט לנשל את אליעזר מן הירושה ועולה לירושלים כדי לבשר לו זאת. הוא מגיע לבית המדרש של ריב"ז ומתיישב בשורה הראשונה.
"אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר, ואמר לו פתח ודרוש.אמר לו: איני יכול לפתוח.דחק עליו, ודחקוהו התלמידים, עמד ופתח, ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם.
כל דבר ודבר שיצא מפיו, עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו, ואמר לו: ר' אליעזר רבי, אמת למדתני!עד שלא הגיע זמן לצאת, עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר: רבותי, אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי. עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני, וכל אחיו פטורין ואין להם בהן כלום."
השיבו רבי אליעזר: אם חפץ אני בקרקעות – "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד' א').
אם בכסף וזהב חשקה נפשי – "לי הכסף ולי הזהב, נאם ה' " (חגי ב' ח'), אלא בתורה בלבד חשקה נפשי!"
התמדתו של אליעזר בלימוד התורה המשיכה גם אח"כ, כפי שלימים העיד על עצמו:
"מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת ארעי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין מימי ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" [5].
לקח ראשון: בזכות התמדתו המופלגת בלימוד התורה זכה אליעזר שלא ישכח את תלמודו והיה בור סוד שאינו מאבד טיפה.
אשרי יולדתו - כפשוטו
הביטוי אשרי יולדתו נאמר על אדם השלם במידותיו - שניחן בכל המעלות הטובות, אהוב על המקום ואהוב על בריותיו.
מקורות רבים מספור על רבי יהושע מורים על פיקחותו ושנינותו הרבה, בחכמת התורה ובחכמות האחרות.
רבי יהושע בן חנניה אף ניחן במענה לשון - חכמי אומות העולם נהגו לשוחח עמו ולהתווכח עמו, ביניהם גם קיסר רומי, ותמיד יצא וידו על העליונה [6].
אך אצל רבי יהושע השבח הוא גם כפשוטו, שכן מסביר רש"י על משנתנו [7] :
"שאמו גרמה לו שיהא חכם, שכל הימים שעברתו אמו היתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה."
לקח שני: השלמות במידות לא הגיע לרבי יהושע במקרה ככישרון מולד, אלא גם בזכות המסירות של אמו בחינוך בנה משחר ילדותו, וכך זכתה לבן חנניה – שמצא חן בעיני אלוקים ואדם.
חסיד שבדור
באבות דרבי נתן מובאים דבריו של ריב"ז בשינוי קל המרמז על נדירותה של מידה זו: "וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור". אחד בדור. יש כאן מעלה רוחנית גבוהה מאוד!
מהי מידת החסידות?
ראינו כבר בפירוש הפשט שחסיד הוא אדם שמתנהג לפנים משורת הדין.
הרמח"ל מסביר לנו בספרו 'מסילת ישרים' ששורש מידת החסידות היא אהבת ה'. האוהב את ה' לא יפטור את עצמו בשורת הדין, אלא יתנהג כבן האוהב את אביו וישתדל לעשות נחת רוח ליוצרו ע"י הרחבת קיום המצוות בכל הצדדים שראוי לעשות כן.
מעט מאוד מקורות מתארים לנו את רבי יוסי הכהן, אך בכל מקור שהוא מופיע הוא נוהג במידת חסידות, מחמיר על עצמו ונוהג לפנים משורת הדין.
א"כ, כאשר אנו רואים בעיני רוחנו את רבי יוסי הכהן, עלינו לדמיין אדם עם אהבת ה' עצומה.
יראת הרוממות
למעשה כבר נתקלנו בשיבחו של רבי שמעון בן נתנאל (ירא חטא) במשנה ו' בפרקנו - הלל אומר: "אין בור ירא חטא". גם שבחו של רבי יוסי הכהן (חסיד) מופיע שם "ולא עם הארץ חסיד".
אך מדוע סדר השבחים שם הוא הפוך ממשנתנו?
אלא שאין מדובר על אותה יראת חטא. במשנה ו' מדובר על יראת העונש מהחטא ואילו במשנתנו מדובר על יראת הרוממות! [8]
מהי יראת הרוממות?
יראת הרוממות נובעת מהתבוננות בגדלות ה' "שהוא יתברך מרומם על כל ברכה ותהילה, שלם מכל שלמות, נעלה מכל השגה" [9].
דומה הדבר לאדם הרואה תופעת טבע מפליאה, כגון סופה אדירה, הממלאת את האדם בפחד אך גם בתחושה מרוממת של הוד והדר. התבוננות זו בגדלות הבורא מביאה לידי התפעמות ולידי רצון להיות קרוב לה' וחלילה לא לפגוע בכבודו [10].
בשונה מיראת העונש, יראת הרוממות זוהי יראה שאדם כמה אליה, צמא לה.
זכה רבי שמעון בן נתנאל להיות בין אותם יחידי סגולה המתהלכים קרוב לפני ה' ותחושת שגב נפלאה ממלאת את ליבם, ועל כן חלילה להם מלעשות דבר נגד כבודו יתברך.
כמעין המתגבר – מי מכריע את כולם?
רבי אלעזר בן ערך נמשל למימיו הצלולים והזכים של מעין. בעוד בור סוד מקבל ואוגר מי גשמים, מעין מוציא החוצה מים חיים. והרי שני התלמידים הללו הנם כשני הפכים משלימים:
אליעזר בן הורקנוס הוא אמן בשימור המסורת לבל תאבד ממנה אפילו טיפה קטנה.
אלעזר בן ערך הוא מוציא החוצה, מוסיף מסברתו, מחדש ומגביר את האור בעולם.
בסוף משנתנו אנו נתקלים בסתירה בדברי ריב"ז, מי מכריע את כל חכמי ישראל בכף מאזניים – רבי אליעזר בן הורקנוס או רבי אלעזר בן ערך? בור הסוד או מעין המים?
אלא שיש לחלק את דבר רבן יוחנן לתקופת חייו לפני חורבן הבית ולאחר חורבן הבית! [11]
בזמן שבית המקדש היה קיים, בעת העליה לרגל עם ישראל ראה אלוקות – "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך". הקרבה לה' הייתה גדולה, ולכן במצב כזה, "כאשר הכל היה נראה לעין – אזי בעת הלימוד אין כל צורך להוסיף ולחדש משל עצמו כלום". וזוהי מידתו של בור הסוד.
אך כשבית המקדש חרב החלה הגלות, חושך רוחני כבד ירד על העם וכבר לא היה אפשר לראות אלוקות.
בתקופה כזו, של ריחוק מהקב"ה יש צורך לקחת את הטיפות הנותרות ולהגביר את האור. וזוהי מידתו של המעין המתגבר.
נסיים במילותיו של הבעל שם טוב, שסיפר שהגיע להיכלו של משיח ושאל אותו: "אימתי יבוא מר?" – מתי יבוא כבודו? וענה לו המשיח: "כשיפוצו מעינותיך חוצה".
אל תבכה - בוודאי הולך אתה בדרך לגן עדן!
נימה אישית
במשנתנו עסקנו בתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. ולכן נראה לי מתבקש לספר קצת על תקופת ההדרכה של שלומית בבני עקיבא. תקופה זו הייתה משמעותית ביותר בשביל שלומית ואפילו אחרי שהתחתנו, שנים אחרי ההדרכה, לפעמים שלומית הייתה מתעוררת בבוקר ומספרת לי שהיא חלמה על "בני עקיבא".
מאור, שהדריך יחד עם שלומית, מספר:
הדרכתי עם שלומית במשך שנתיים את השכבה הצעירה בסניף, שישה מדריכים על כ 120 חניכים.
שלומית הייתה היחידה מכל צוות ההדרכה שלמדה מחוץ לעיר והתגוררה בתנאי פנימייה. למרות זאת היא הקפידה לקחת חלק בכל הפעולות וישיבות הצוות. בשבתות הייתה צועדת מהאולפנה לסניף, בקיץ או בחורף, מרחק של מעל לשעה.
אני זוכר אותה חוזרת בחזרה לאולפנה בלילה בשעות לא שגרתיות, במיוחד בחודש הארגון, בשמחה רבה ובתחושת סיפוק. היה לה חשוב מאוד שהחניכים יספגו ערכים ויתחברו לרוח התנועה ותמיד אמרה לנו (שאר המדריכים) שדווקא בגילם הצעיר של החניכים ההשפעה שלנו רבה ומשמעותית יותר.
אני זוכר במחנות ובמסעות את שלומית יושבת עם החניכות כל הלילה מבלי לישון כלל, כדי להרגיע אותן ולתת להן תחושה נעימה, שכן לחלקן הייתה קשה ההתמודדות עם לינה מחוץ לבית ללא ההורים ובתנאי שדה.
שלומית הייתה החוט המקשר בצוות ההדרכה. פעמים רבות היו מחלוקות ודעות שונות בתוך הצוות בנושאים הקשורים לדרך החינוך, אך שלומית הקפידה תמיד לגשר ולפשר ובזכותה תמיד ישיבות הצוות היו מסתיימות באווירה טובה.
מקורות:
1. הרשב"ץ על משנתנו.
2. רש"י (על פסוק ב' בפרק א' בחומש במדבר) מצטט את דברי מדרש רבה על ספר במדבר ב' יט'.
3. פירוש החסיד יעב"ץ על משנתנו.
4. פרקי דרבי אליעזר א-ב, אבות דרבי נתן ו'.
5. סוכה כח' ע"א.
6. למעט שלושה, כפי שמופיע במסכת עירובין נג' ע"ב: "אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת".
7. בעקבות דבריו של רבי דוסא בן הרכינס בתלמוד הירושלמי א' ו'
8. ספרו של הרמח"ל 'מסילת ישרים' מושתת על הברייתא המפורסמת הבאה:
"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות , זהירות מביאה לידי... טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא... רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".
מידת הזהירות בברייתא היא יראת העונש אשר מופיעה בפרק ו'.
יראת החטא בברייתא היא יראת הרוממות והיא היראה המופיעה במשנתנו.
9. ע"פ דברי הרב ברוך זלמן מלמד בשיעורו על 'יראת הרוממות'.
10. עיין ערך 'יראת שמים' בויקיפדיה.
11. הרב אלי' וולף, הבור והמעיין - שיחת השבוע פרשת קדושים. על יסוד דברי ה'עקדה', מבוארת המשנה שלנו ב"דרוש באברויסק". פירוש זה אף עולה בקנה אחד עם תשובותיהם של התלמידים הנ"ל במשנה הבאה, כאשר ריב"ז שואלם: איזוהי דרך טובה?
עין טובה - מתאים עם הנהגת ה' הגלויה לפני חורבן הבית.
לב טוב – מתאים לחשכת הגלות. ועיין שם.
משנה יא':
הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָם.
אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד.
שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא.
אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
משנה יב':
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
מפל מים בנחל מירון. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
הוא (רבן יוחנן בן זכאי) היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם - כוח זכרונו של רבי אליעזר בן הורקנוס (שנמשל לעיל ל"בור סוד שאינו מאבד טיפה") חזק יותר משל כל חכמי ישראל יחד.
אבא שאול אומר משמו - אבא שאול מוסיף בשם רבן יוחנן בן זכאי.
אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם - בכל הקשור בהיגיון, כוח סברה וחידוד, גדול כוחו של רבי אלעזר בן ערך (שנמשל לעיל ל"מעיין המתגבר") יותר משל כל חכמי ישראל יחד (לרבות רבי אליעזר בן הורקנוס).
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)