פרק ב' משנה י'
לעילוי נשמתה של
שלומית
שקיעה, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניא, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך- "בלא ספק כי בוודאי אלפים תלמידים העמיד... ולא מנה אלא הגדולים שנמסרה הקבלה אליהם" (רשב"ץ).
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
מי אתה רבן יוחנן?
(הפירוש והסיפור נכתבו ע"י עודד, אבא של שלומית)
במשנה הקודמת הגענו לנקודת מפנה - ממנה ובמשך מספר משניות, מובאים דברים בשם רבן יוחנן בן זכאי (להלן - ריב"ז) ותלמידיו. אך מי אתה ריב"ז וכיצד זכית לשם הכבוד היחודי "רבן" ?
לעומק גדלות תורתך, ענק בין ענקים, התוודענו בפעם הקודמת ועוד נלמד מדברי תלמידיך הרבים בשבועות הקרובים. אף ראינו שאת תורתך ינקת גם מהלל וגם משמאי. זה מיוחד, כיוון שתלמידיך מכאן ואילך יתחלקו לאחד משני המחנות.
היית צעיר תלמידיו של הלל שצפה לך גדולות וקרא עליך ממשלי (ח,כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" ואכן זכית להיות גדוש בקניינים רוחניים, בקי בכל סודות התורה וגם "ואוצרותיהם אמלא" - תיקנת תקנות בענייני הציבור ללא פחד והיסוס.
על אף שלא השתייכת לשושלת הנשיאים של משפחת הלל, זכית והנהגת את עם ישראל בתקופה קשה מאין כמותה.
אנו נתרכז בתקופה בה חיית (120 שנה, כמספר שנות חייו של משה רבנו, מ47 לפנה"ס - 73 לספירה), בחורבן שהתרחש 5 שנים לפני פטירתך ובהחלטות הקרדינליות הקשות מנשוא שהיית צריך לקחת על עצמך, שאי אפשר להפריז בחשיבותן ההסטורית.
המצב בירושלים
אנו חוזרים לימי סוף פרק א' בפרקי אבות – ערב חורבן בית שני!
שלטון הרומאים בארץ החל עשרות שנים לפני החורבן. לפי ההסטוריון המומר יוספוס פלביוס טבחו הרומאים למעלה ממליון נפשות ("מאה ועשרה ריבוא"). היהודים נאלצו להיות אריסים על אדמתם שלהם ולשלם מס גולגולת כבד ומס ליופיטר.
הרומאים הטילו מצור כבד על ירושלים, אין יוצא ואין בא. ובתוך ירושלים, המחלוקות הולכות ומתגברות, הקנאים-הבריונים תומכים במלחמת חורמה נגד הרומאים ומנגד החכמים נוקטים בגישת המתונים- "הסתגלות" לשלטון הרומאים.
הנטייה של ריב"ז היא לעשות שלום ולהציל את בית המקדש, אך העניינים מסתבכים: בא אספסינוס, צר על ירושלים שלש שנים. היו בה שלושה עשירים... היה להם מזון המספיק ל 21 שנים. היו שם בריונים (רש"י:אנשים ריקים ופוחזים למלחמה).
אמרו חכמים לבריונים: 'נצא ונעשה שלום עם הצרים' לא הסכימו לכך הבריונים.
אמרו הבריונים: 'נצא ונערוך עימם מלחמה'. אמרו להם חכמים: 'לא תצליחו'.
קמו הבריונים והעלו באש את אוצרות המזון", והרעב פשט בעיר.
מה הרגשת רבן יוחנן כשהשריפה מכלה את האוכל והבריונים שולטים ברחובות?
באיזה שלב החלטת לברוח?
אבא סיקרא, ראש בריוני ירושלים ואחיינו של ריב"ז, מאבד שליטה על בריוניו.
"אמר לו אבא סיקרא: מה אעשה, אם אומר להם דבר, להכנע – יהרגוני.
אמר לו רבי יוחנן: ראה לעשות תקנה שאצא מן העיר. אפשר שתהה בכך הצלה מועטת.
- אך אבא סיקרא כבר איבד את השליטה ותקנתו לא תשפיע על הבריונים ש"מנהלים את העניינים" וחוסמים את היציאה מן העיר.
אמר לו אבא סיקרא: עשה עצמך חולה ויהיו אומרים מת רבי יוחנן, ייכנסו תלמידיך לשאת את המיטה... פתחו הבריונים את השער..." וכך אתה יוצא מן החומות ומגיע למחנה שר הצבא אספסיינוס, מוסתר בארון מתים, נישא על ידי 4 מתלמידיך.
מה הרגשת רבי יוחנן כשאת נפשך בלבד הצלת? מדוע לא התפללת על אחיך הנצורים, כמו אברהם כשהקב"ה מבשר לו על השמדת סדום ועמורה – שכמעט ונענה? [1]
או משה לאחר חטא העגל, שמסר נפשו והציל את העם מכלייה? [2]
העם מאחור מאבד את מנהיגו שיכול בתפילותיו להציל את העיר, העיר תשרף, מליון איש ייספו - איזה משמעות תהייה אז לחייך?
"כשהגיע לשם (למחנה שר הצבא הרומי), אמר רבי יוחנן בן זכאי: שלום עליך המלך! שלום עליך המלך!
אמר לו שר הצבא: אתה מתחייב שתי הריגות עבור שאין אני מלך ואתה קראת לי מלך, שנית - אם מלך אני, למה לא באת אלי עד עתה?
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: מה שאתה אומר שאין אתה מלך - אמת הוא שעתיד אתה להיות מלך, כי אם אין אתה מלך לא היתה עיר הקדש ירושלים נמסרת בידך, שכתוב 'והלבנון באדיר יפול'. 'והלבנון' זה בית המקדש, 'ואדיר' זהו מלך".
תוך כדי דיבורם בא שליח מרומי ואמר לו "מלך רומי מת וחשובי רומי רוצים למנות אותך מלך עליהם".
כתגובה לנבואתו של ריב"ז שזה עתה התממשה,
אמר שר הצבא לריב"ז: אלך מכאן (למלוך על כל הממלכה), שאל ממני שאלה ואמלא שאלתך ובקשתך".
אמר לו ריב"ז: "תן לי יבנה וחכמיה" וכן שלא תהרוג את שושלת רבן גמליאל (שושלת הלל) והבא רופאים שירפאו את רבי צדוק (שהיה צם 40 שנים בתפילות שלא יחרב בית המקדש).
תן לי יבנה וחכמיה – דילמת ריב"ז
אספסיינוס פנה לכס הקיסרות וטיטוס הרשע בא במקומו והחריב את ירושלים.
אילו שיקולים עמדו בפניך באותה שעה הרת גורל, כשהחלטת שלא לבקש שיסיר את המצור ולא יחריב את בית המקדש? האם לעצמך דאגת? האם באחרית ימיך התחרטת על החלטתך?
ננסה לענות על השאלות שהצבנו לאורך הדרך.
שמעתי אומרים: "מקום גבוה בגהנום שמור למנהיג שבוחר לשבת על הגדר בזמן שהחלטות הרות גורל מנסרות בחלל העולם".
ועוד אומרים:"אינך יכול ללמוד לשחות בעודך מחזיק רגל אחת על הקרקע הבטוחה".
המצב בירושלים יצא מכלל שליטה. הבריונים השתלטו. נזכור את השאלה השנייה של אספסינוס - "אם מלך אני, מדוע לא באת אלי עד עתה?"
מתאר לפניו ריב"ז את האמת המרה בירושלים - "האנשים הרשעים שיש ביננו, המה לא הניחו לי לבוא אליך".
יש מצב שבו מנהיג חייב להיישיר מבט למציאות ולקבל החלטה. ברגע האמת - הכל על כתפיו.
אין לו הפרווילגיה לשבת על הגדר, הוא חייב לקחת אחריות. להקריב מלכה (בית המקדש) וצריח (חומות בית המקדש),כדי להגן על המלך (תורתו של מלך מלכי המלכים) כדי שעם ישראל ותורת ישראל יישרדו.
"בניין שרוף שרפת" מביא המדרש בתגובה לרברבנותו של טיטוס.
אספסיינוס שכבר בילה 3 שנים קשות במצור יכול לדחות את בקשותיך אם תבקש יותר מדי, בייחוד אחרי מה ששמע ממך עצמך על המצב הנואש בעיר.
האם לעצמך דאגת? בוודאי שלא. יש צורך דחוף לשנות כיוון ממצב של יהדות שבית המקדש והעלייה לרגל עומדים במרכזה, למצב בו חייבים להקים מרכזי תורה כדי לחנך דורות מתוקנים ולייחל לחידוש העבודה בירושלים. [3]
לפי הבנתי "תן לי יבנה וחכמיה" איננה בקשה מאספסיינוס.
רבן יוחנן בן זכאי נושא עיניו למרום וזועק מקירות ליבו הדואב לקב"ה - את בית המקדש נאלצתי להפקיר, השנאה והמחלוקות אינן ניתנות לגישור - אנא ה' - "תן לי יבנה וחכמיה". תן לי כח להתחיל לבנות את העם מחדש. תן לי להציל את שארית הפליטה [4].
אספסיינוס שולח את טיטוס הרשע והוא שורף את בית קודשנו.
ורבי יוחנן בן זכאי? - מגיע ליבנה. כרם ד'יבנה - שורות שורות של תלמידים יושבים שם כגפנים ולומדים תורה, אך לא ממנו. לאחר חורבן הבית ריב"ז מפנה את כסא ההנהגה לרבן גמליאל (ובעצם מחזירה לשולשת הלל הזקן), עוזב את יבנה ופונה לברור חיל. "צדק צדק תרדף - הלך אחר בית דין יפה....אחר רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל" [5]. הקב"ה נענה לתפילתו של ריב"ז ובעזרת חמשת תלמידיו הנזכרים במשנתנו, ריב"ז שיקם את עולם התורה ובנה בסיס רוחני לקראת גלות שנות אלפיים.
אך מדוע הלכת לברור חייל? האם לא יכלת לוותר על כס הנשיאות ולהשאר ביבנה?
וכי פגעו בך דבריהם הקשים של רב יוסי, ויש אומרים ר' עקיבא "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [6] - זה ריב"ז שלא ביקש את הסרת המצור?
סוף דבר
"כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו, כיוון שראה אותם התחיל לבכות.
אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה?
אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי שהיום כאן ומחר בקבר... ואין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה.
ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם... ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ולא עוד שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גהנום ואיני יודע באיזו מוליכין אותי ולא אבכה?"
האם למרות הכל החלו חרטות לנקר בך ולמרר את חייך?
"בשעת פטירתו אמר לתלמידיו: פנו את הכלים מהבית על מנת שלא יטמאו והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא" [7].
צדיק אתה רבי יוחנן בן זכאי. לא רק שהולך אתה לגן עדן אלא שהמלווה שלך הוא המלך חזקיהו בכבודו ובעצמו. המלך הצדיק.
ולמה הוא? שישמעו כל המפקפקים בהחלטתך שחזקיהו המלך שעמד מאות שנים לפניך בפני אותה דילמה קשה ואכזרית כאשר צבא אשור צר על ירושלים, ידע בלית ברירה לכרות ברית עם סנחריב מלך אשור שהחריב את ערי סוריה והגיע עד לכיש הסמוכה. (אמנם באופן כללי חזקיהו המשיך להילחם נגד סנחריב וזה היה מעשה נקודתי, אך בוודאי היה מסכים שהמצב בימיו של ריב"ז היה קשה ומסוכן לאין ערוך).
חזקיהו אשר העלה מס לסנחריב כדי להציל את ירושלים - הוא זה שבא לקחת אותך לחיי הנצח ולהראות שבשמים סומכים ידיים על החלטתך.
אל תבכה - בוודאי הולך אתה בדרך לגן עדן!
נימה אישית
הידעתם ששלומית היתה כיפית, בעלת צחוק מתגלגל וסוחף עם חוש הומור ו...
מסתבר ששלומית אהבה מאד את פו הדב, אהבה לצטט אותו לחברותיה.
מסתבר שלא רק ריב"ז עמד בפני החלטות קשות - גם פו הדב נאלץ להחליט בשאלה קרדינאלית (עבורו):
"וכששאל השפן 'דבש או שמנת מתוקה על הלחם?' התרגש פו עד מאד והשיב 'גם זה וגם זה'.
אך כדי שלא יחשב רעבתן חשב עמוקות, קימט את מצחו, ולבסוף אמר 'על הלחם אפשר לוותר' ".
מקורות והרחבות:
1. אמר אברהם לקב"ה: אברהם ביקש רחמים עליהם: "האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע... חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"
והקב"ה נעתר לו "ויאמר ה', אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום עבורם" ( בראשית יח' כג').
2. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך ... שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך... וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב' יא').
3. ראה ספרו של הרב בני לאו - חכמים ,כרך שני.
4. מייד עם בואו של ריב"ז ליבנה הוא מכנס את תלמידיו ומתחיל "אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם" - וזו היא משנתנו של השבוע הבא.
5. סנהדרין לב' ע"ב
6. ישעיהו מד' כה'
7. ברכות כח,ע"ב
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.