פרק ב' משנה ג'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

כלנית, נחל עמוד  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

אנו ממשיכים בדבריו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא

הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו-  המשנה מזהירה את העוסקים בצורכי ציבור (שבהם דובר במשנה הקודמת) שגם אם מוטל עליהם להיות במגע עם המלכות ("הרשות"), לא יתקרבו למלכות יתר על המידה, שכן הם עלולים להיות מנוצלים ע"י המלכות, והמשנה אף מוסיפה ו"משכנעת" שיזכרו שלא יעמדו לעזרתם כאשר באמת יזדקקו לכך.

השלטון נקרא בשם "רשות", כי הרשות בידו לעשות כחפצו. על האדם להיזהר מן השלטון ומקירבה יתרה אליו, שכן, כפי שכותב רש"י, הם נראים כחפצים בטובתו, אך למעשה דעתם נתונה לניצולו לטובתם. כל הקשר בין האדם לרשות בנוי על אינטרסים, לא האינטרס של האדם הפשוט אלא צרכי הרשות עצמה.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

הוו זהירין ברשות

נפגשנו כבר בעבר עם ה"רשות".

בפרק א משנה י' נאמר ע"י שמעיה " אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות".

למעשה, מסביר המדרש שמואל, דברי רבן גמליאל, במשנתנו ובמשנה הקודמת, מקבילים לדבריו של שמעיה.

במשנה הקודמת נאמר "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון וכל העוסקים עם הציבור, יהיו עוסקים עמהם לשם שמים..."

רבן גמליאל אינו חולק על שמעיה שאמנם יש לאהוב את המלאכה, אך מלאכה ללא תורה מה יתרונה?

אמנם יש לשנוא את הרבנות, את השררה וההתנשאות שיכולה לבוא עם תפקיד ציבורי, אך בסופו של דבר צריך שאנשים יעסקו בצרכי ציבור, יש צורך בהנהגה ובבעלי תפקידים ציבוריים. על כן, התנאי צריך להיות שהרבנות תעסוק בענייניה אך ורק לשם שמים.

מול הניתוק המוחלט שמורה לנו שמעיה מול הרשות (אולי אפילו "בריחה" מן הרשות), רבן גמליאל נוקט בגישה זהירה יותר ומאפשר יחסי גומלין מולה, אך בעירבון מוגבל.

מהיכן נובעות הגישות השונות של שמעיה ושל רבן גמליאל כלפי הרשות?

בשעת דחקו

כאשר עסקנו במשניות של הזוג שמעיה ואבטליון, מקוצר היריעה לא הבאנו את הצד ההיסטורי של דבריהם.

לעומתם, הזכרנו שלזוג שקדם להם (שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי) הייתה צלע שלישית – הלא הוא המלך ינאי הרשע.

לימים כאשר ינאי נפטר, אשתו שלומציון המלכה ירשה את המלוכה ואף העלתה את קרנו של אחיה, שמעון בן שטח. זו הייתה תקופה טובה לחכמים ולעם.

כאן אנו מגיעים לתקופת שמעיה ואבטליון, הימים הם סוף ימי מלכות חשמונאי.

שלומציון המלכה העבירה את המלוכה לבנה יוחנן הורקנוס. יהודה אריסטובולוס, אחיו של הורקנוס, לא היה מרוצה מכך שהשלטון לא עבר אליו ויצא למלחמה כנגד אחיו.

בעקבות כך הורקנוס ויתר על המלוכה אשר עברה לאחיו והסתפק בתפקיד כהן גדול.

מלחמת אחים זו לא נגמרה... לימים פנו שני האחים, כל אחד בנפרד, לקבלת עזרה מפומפיוס - מצביא ומדינאי רומי, אשר שהה עם צבאו בסוריה (פומפיוס היה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר).

סופה של פנייה זו הביאה את פומפיוס לכבוש חלקים נרחבים של הארץ, ירושלים נפלה בידיו לאחר מצור של שלושה חודשים (בשנת 63 לפנה"ס) וחלק מיהודה הפכה לפרובינציה רומית.

בכיבוש ירושלים לבדה נהרגו שנים עשר אלף יהודים!

הורקנוס מונה כשליט וככהן גדול מטעם רומי ואריסטובלוס ובניו נלקחו בשבי לרומי.

אם כן, בתקופתם של שמעיה ואבטליון מתרחשת מלחמת אחים חריפה אשר בסופה השלטון העצמאי של היהודים בא"י נפסק ועובר לידי רומי. זהו משבר אמון חריף מול השלטון. שמעיה מורה לכל אדם פרטי בישראל 'הישמר לך, אל תתקרב ואל תתוודע לרשות, אל תקח צד במלחמת אחים זו ובתוצאותיה, זה מסוכן'.

בשעת הנאתן

ימיו של רבן גמליאל הם כבר אחרי חורבן בית שני. כבר לא ניתן להתחמק ממערכת יחסים עם הרשות, היהודים בארץ ישראל נמצאים תחת השלטון הרומאי.

כפי שהזכרנו בפעם הקודמת - לרבי יהודה הנשיא, אביו של רבן גמליאל, אף הייתה מערכת יחסים מאוד טובה עם אנטונינוס, קיסר רומי.

לעומת זאת, בימיו של רבן גמליאל יחס השלטון הרומאי נהיה נוקשה יותר.

על אף הניסיון המוצלח בדורו של אביו, רבן גמליאל מזהיר שיש לנהוג בצורה מחושבת מול השלטון הזר ולא לסמוך על הנס – הוו זהירין ברשות!

נשים לב כי שמעיה מדבר אל האדם הפרטי ואילו רבן גמליאל מדבר אל נושאי המשרה אשר חייבים לבסס קשרים עם השלטון הרומאי על מנת להנהיג ולדאוג לעם.

דברי רשות

יש המפרשים את משנתנו על דרך הדרש באופן הבא:

מעשי האדם מתחלקים לשלוש:  מצוה, איסור ובתווך בינהם דברי רשות.

לכאורה אין בעיה לעסוק בדברי רשות, הם אינם מועילים אך גם אינם מזיקים. הם נייטרליים.

יצר הרע אף משכנע את האדם שדברי הרשות הם אפילו לטובתו, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואט אט האדם מתקרב מדבר הרשות לאיסור. וכשהאדם כבר נופל באיסור, יצר הרע מתנער ממנו ואינו עומד לצד האדם בשעת דחקו.

על כן רבן גמליאל מדריך אותנו להיות זהירים בדברי הרשות, ואף בהם לעסוק לשם שמים (כהמשך הדרכתו במשנה הקודמת) ולעשות בהם כרצון ה' (המשנה הבאה "עשה רצונו כרצונך...").

​

מילה אישית – הוו זהירין ברשות

(שירה, חברה של שלומית, מספרת)

"כאשר שלומית הייתה סטודנטית, היא ביקרה יום אחד בשוק הבדואי בבאר שבע.

השוק נמצא באחד מקצוות העיר ונושק למדבר.

תוך כדי שהיא הסתובבה בשוק, שלומית שמה לב שאין שום פחי אשפה בשוק, או גדר מסביב לשוק ושכל המדבר מסביב מלא בשקיות ניילון שעפות מן השוק עם הרוח.

על אף שאף אחד לא באמת רוצה להתעסק עם הרשויות והביוקרטיה, שלומית כתבה מכתב לראש העיר ובו היא פירטה את הנזק הנגרם מדי שבוע לסביבה משקיות הניילון ודרשה שהעירייה תציב פחי אשפה במקום.

שלומית, אני רוצה להדגיש, לא הייתה אדם שעל כל דבר מייד פונה לרשויות. להפך, שלומית כמעט ולא הייתה פונה אלא אם דבר היה נראה לה באמת חשוב.

הצבת פחי אשפה היה פתרון מתבקש ופשוט, ולמרות זאת, אני בטוחה שמכל עשרות ואולי מאות אלפי האנשים שביקרו בשוק הבדואי לאורך השנים, רק מישהי אחת לקחה יוזמה וטרחה לכתוב מכתב לראש העיר כדי לטפל בבעיה זו..." (שירה)

​

משנה ג

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:

​