פרק א | משנה יח
שכבות חול צבעוני, מכתש רמון (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
העולם קיים
(נכתב ע"י רות, חברה של שלומית)
בתחילת הפרק (משנה ב') הובאה משנה בנוסח דומה: "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
בניגוד למשנה ההיא, בה הפירוש הוא שעבור שלושה דברים אלה נברא העולם (העולם עומד), כאן (העולם קיים) המשמעות פשוטה יותר: בלעדי שלושה דברים אלה (דין, אמת ושלום) העולם לא יוכל להתקיים. כלומר, בלי הדברים האלה החברה פשוט לא תחזיק מעמד, ו"איש את רעהו חיים בלעו".
דין, אמת ושלום
ננסה לעמוד על טיב הקשר או הסתירה בין הדברים.
על פניו, נדמה שמדובר בשלוש תכונות שלא יכולות להתקיים כולן יחד. שכן הדין, המשפט, יכול להסתיים רק באחת הדרכים – או בהכרעה של השופטים או בפשרה בין הצדדים. לכאורה נראה שההכרעה היא האמת והפשרה היא השלום.
במקום בו מגיעים לפשרה, מוותרים למעשה על ירידה לחקר האמת, ובמקום בו נעשית הכרעה, לעתים השלום לא שורר.
מאידך, בתלמוד הירושלמי (תענית פ"ד, מ"ב) נאמר: "ושלשתן דבר אחד, נעשה הדין, נעשה האמת, נעשה השלום". כלומר, שלושת הדברים לא רק שאינם סותרים, אלא אפילו משלימים זה את זה. הכיצד?
במכילתא דרשב"י נאמר: "הדן דין אמת לאמיתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהם". ובמכילתא דרבי ישמעאל העניין מתבהר: "כשהדין בין אדם לחברו, תחרות ביניהם. נפסק הדין, נעשה שלום ביניהם". מכאן, שבירור האמת והוצאת הצדק לאור, מסיימת את המריבה בין הצדדים, שכן העניין כבר הוכרע. כאשר צד אחד מפסיד במשפט, אבל מבין בתוך תוכו שהאמת יצאה לאור, הוא משלים עם ההכרעה וממילא כבר אין טינה לבעל דינו.
האמת והשלום אהבו (זכריה ח' יט')
דוגמה למתח בין התכונות הללו אפשר למצוא בסיפור הבא בגמרא (מסכת בבא מציעא, דף פד ע"ב):
לרבי יהודה הנשיא (בנו של רבן שמעון בן גמליאל) היתה מחלוקת עם רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי.
כשצידד רבן שמעון בן גמליאל דווקא ברבי אלעזר, התלונן על כך בנו, ורבן שמעון ענה לו: "בני, אל ירע לך, שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל".
כלומר מצד אחד, מידת האמת של רבן שמעון הניעה אותו לצדד ברבי אלעזר ולא בבנו, למרות הפגיעה האפשרית בו (כלומר, האמת דחקה את השלום, ועובדה שנצרך לפייס את בנו לאחר מכן). עם זאת, מצד שני אפשר לראות כי רבן שמעון הקטין עצמו על מנת למנוע מחלוקת וריב (כלומר, השלום דחק את האמת, שהרי רבן שמעון בן גמליאל, נשיא הסנהדרין, לא היה במעלה פחותה מזו של רבי שמעון בר יוחאי).
האמת והשלום נראים על פניהם כתכונות סותרות, מתנגשות, ועל פניו נראה כי רדיפת האמת עלולה לבוא "על חשבון" השכנת השלום, ולהיפך. אך נדמה לי שאצל שלומית המתח הזה לא היה קיים כלל.
מילה אישית
אמנם המשנה היא משנה כללית המדברת על סדרי חברה מתוקנת, עם זאת הרב זלמן מלמד כותב שעל האדם ליישם הנחיות אלה גם אל מול עצמו. עליו לתת דין על טעויות שהוא עושה, להקפיד להתרחק מהשקר ובעיקר לעשות שלום בין כל הצדדים השונים באישיותו.
אצל שלומית התכונות אלו בלטו. היא היתה אדם מאד ישר ומאד שלם עם עצמו, והקרינה את השלווה הזאת על כל הסובבים אותה.
לפני מספר שבועות, פנה אלי אוריאל ושאל אם ארצה לכתוב לימוד לאחת המשניות. הוא נתן לי לבחור על איזו משנה ארצה לכתוב, ובחרתי במשנה הזאת, שהקשר שלה לשלומית היה לי ברור.
הוא ביקש שאספר סיפור שממחיש את התכונות האלה, שהצירוף שלהן היה כל כך ייחודי ובולט אצל שלומית. חשבתי על כך זמן רב, ולא הצלחתי למצוא סיפור כזה. אולי מפני שזוהי תכונה חמקמקה, ואולי בגלל שהדברים כל כך אפיינו את שלומית, עד שהם באו לידי ביטוי בכל דבר שעשתה.
שלומית פעלה תמיד על פי האמת הפנימית שלה, ולא חששה להביע את דעתה, גם כשזו לא היתה אמורה למצוא חן בעיני השומע. היא עשתה זאת תמיד בחיוך גדול ובלשון עדינה, ולעולם לא בצורה פוגעת, כך שהדברים שלה תמיד התקבלו. אצל שלומית האמת והשלום התקיימו בהרמוניה, והיו משלימים זו לזה.
על הפרויקט
בחודשים האחרונים צפו ועלו סיפורים רבים על שלומית, מפרקים שונים בחייה, ונדמה לי שמעבר לערך הנוסטלגי שבהם, ולהנחלת הזכרון לילדים של שלומית ואוריאל, כדאי לחשוב כל הזמן איך אנחנו מאמצים קצת מהתכונות של שלומית לתוך החיים שלנו, והופכים את עצמנו ואת סביבתנו לנעימים וטובים יותר.
אין מתאים מאשר לסיים בדבריו של אותו רבן שמעון בן גמליאל בתלמוד הירושלמי (שקלים ב,ה): "אין עושין נפשות (=מצבות) לצדיקים, דבריהן הן זכרונן".
רבן שמעון בן גמליאל אומר –
זהו נכדו של רבן שמעון בן גמליאל מהמשנה הקודמת. בנו של רבן גמליאל דיבנה, ואביו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.
רשב"ג היה נשיא הסנהדרין (ומנהיג הקהילה היהודית בא"י) בתקופה שאחרי מרד בר כוכבא.
על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום-
"דין" פירושו עשיית דין צדק ע"י הדיינים,
"אמת" פירושו יושר של בני האדם איש כלפי רעהו,
ו"שלום" פירושו שלום בין ארצות ובין אדם לחברו.
שנאמר (זכריה ח' טז'): "אמת, ומשפט, שלום, שפטו בשעריכם" - פסוק זה מובא כראיה לחשיבותם של האמת, המשפט והשלום.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
משנה יח
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר(זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: