פרק א | משנה יד

צלליות מטיילים במכתש רמון  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

הוא היה אומר – אנו ממשיכים בדבריו של הלל הזקן

 

אם אין אני לי, מי לי - הפירוש הרווח הוא: אם אדם אינו מסייע לעצמו, הקב"ה אינו מסייע לו,

 

אך מאידך גיסא,

וכשאני לעצמי, מה אני- לא די בפעולות האדם לבדן, ללא סייעתא דשמיא

 

ואם לא עכשיו אימתי- אל תאמר, אתקן דרכיי בעתיד, כי אם לא תתקן כעת, אימתי תתקן?!

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

אמרה הנפש: אם אין אני לי מי לי

 

משנה זו של הלל היא בין המשניות המפורסמות בפרקי אבות.

 

קסמה טמון בניסוח של לשון נופל על לשון, דבר המופיע גם במשנה הקודמת, אך לא רק בכך.

זוהי המשנה היחידה בפרקי אבות הנאמרת בלשון נוכח! (הלל יכל לנסח: אם אין אתה לך - מי לך וכו')

 

למשנה זו מנגינה מדורגת, בעלת שלוש שלבים.בכל שלב ניתן לתהות מספר דקות, אך ברגע שאדם חושב שהוא סיים את השלב, נפתחת בפניו תהום חדשה.

אם אין אני לי מי לי? - השאלה מושלכת לחלל מחשבתו של אדם.האדם תוהה ולבסוף בהחלטה נחושה אומר לעצמו: א"כ, אני אהיה לי!מיד הלל מקדים אותו ואומר לו: וכשאתה לעצמך מה אתה?האדם עדיין לא מספיק לענות על שאלה זו ומיד הלל מזרזו: ואם לא עכשיו אימתי? צא לדרך, אל תחכה שתהיה מוכן ב 100%. צא ותסתדר...

הלל יכל לנסח את המשנה שלא בלשון שאלה: היה אדון לעצמך, אך תפעל למען הזולת והזדרז לעשות זאת.

(וזהו הפירוש הפשוט והקולע של המשנה!)

 

אך הלל בחכמתו לא הגביל את התשובה לשאלותיו.

השאלות מנוסחות מחד בצורה מאוד אוניברסלית ומנגד באופן מאוד אישי.

 

ניסוח זה של הלל הוליד ים רב של פירושים למשנה זו - להלן נראה מקצתם:

ר' אריה לוין רואה משנה זו כמאבק בין הנפש לגוף:אם אין אני לי להיטיב ארחותי בדרכי הנפש ושלמותה, אזי אני מתעסק אך ורק בצרכי הגוף, כלומר אני לעצמי. וכשאני לעצמי מה אני – כי נחשבתי עם זאת ההנהגה כבהמה, שכל עיסוקה צרכי הגוף.

"ועל כן ישתדל האדם בחק נפשו השתדלות תמידי, אבל בצרכי גופו רק כפי ההכרח בלבד, ואף גם זאת תהיה כוונתו בצרכי גופו לשלימות הנפש, וכמו שאמר הכתוב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג' ו') ".

 

בהקשר של ואם לא עכשיו אימתי, הרב ישראל-מאיר לאו מביא פירוש מאוד מעניין מהזוהר לפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה' " (ויקרא יט' לב').אומר הזוהר הקדוש כי כל הפסוק מדבר עליך. מפני השיבה שלך תקום!

טרם תגיע למצב של שיבה, קום והתעורר והחל לעבוד את בוראך. כך, כשתגיע לימי זקנותך, תבוא אליהם בהדר ונועם.

ואין אבידה כאבידת הזמן (נשמת חיים)

 

בפירוש המשנה הקודמת הזכרנו איך הלל התמסר ללימוד התורה על אף שהוא היה עני וחי בדוחק רב. להלל היה אח עשיר, שבנא שמו, שמעולם לא תמך בו.לימים הציע שבנא להלל: הבה נתחלק חצי חצי. אני אתן לך מחצית ממוני ואתה תיתן לי מחצית מתורתך (=משכרך בעולם הבא עבור לימוד התורה שלך).

באומרו זאת יצאה בת קול (מהשמים) ואמרה:"אם ייתן איש כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח' ז').

 

כלומר, יש דברים שלא ניתן לקנות בכסף. (הסיפור מובא במסכת סוטה כא' ע"א).

 

מילא אם שבנא היה תומך בהלל בזמן לימוד התורה (כמו שבט זבולון שעסק במסחר ופרנס את שבט יששכר שעסק בלימוד התורה), אבל אח"כ זה כבר אינו מועיל.

א"כ, הלל מודיע לשבנא אחיו ולנו: אם אין אני לי מי לי? תורה ומעשים טובים אפשר לקנות אך ורק לעצמך. מעלה נפשית לא ניתן לרשת (מלשון ירושה), זכויות ניתן לקנות רק לעצמך*.

אם אין אני לי – שלומיתי לי

 

שלומית תמיד דאגה לזולת, זה היה האופי שלה.

כפי שנסחה זאת חברה טובה של שלומית "שלומית לא דאגה דווקא לכל מיני פרטים קטנים, היא דאגה לדברים החשובים. ידעה מה חשוב לכל אחד וניסתה לעזור בכך".הדבר שהכי הדהים אותי היה ההתמסרות של שלומית לעזרה קהילתית תוך כדי לימודיה האקדמיים.

 

על אף שתואר בהנדסה הוא תואר מאוד תובעני (שלומית עשתה תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה ותואר שני במחקר רפואי), שלומית תמיד שמה דברים בפרופורציות.

דאגה שיהיו לה ציונים מספיק טובים, אך לא מעבר לכך. את שאר מרצה השקיעה בהתנדבות קהילתית, עם חברות נוספות, לא אחת לתוך השעות הקטנות של הלילה. שלומית אף הקימה עם חברותיה "גרעין סטודנטיות" במקום השרות הלאומי שלה (עיירת פיתוח). עד אז היה מקובל שמי שסיימה שרות לאומי עזבה את המקום והלכה לגור בסמיכות למקום הלימודים הגבוהים. "גרעין הסטודנטיות" הוקם כדי לעודד את האוכלוסייה המקומית להמשיך הלאה ללימודים אקדמיים (ואכן מספר חברות של שלומית סיפרו לי איך הם עשו תואר בזכותה...)

 

ואם לא עכשיו אימתי

 

בתקופה האחרונה לפני ששלומית נלקחה מאיתנו בפתאומיות, שלומית הרבתה במעשים טובים.זה לא מובן מאליו, כיוון ששלומית היתה מאוד עייפה. דמיינו לכם אמא צעירה אחרי לידה ראשונה, עם תאומים, שכמעט ואינה ישנה כיוון שהיא קמה להניק את הילדים בלילות (לקום 5-6 פעמים בלילה היה נחשב "לילה טוב"). שלומית גם חזרה לעבודה חודש לפני כן (מהחופשת לידה).

 

בכל זאת, על אף העייפות, בתקופה הזאת שלומית עשתה לא אחת מעשים טובים למען הזולת.

השתתפנו בעצרת למען שלושת הנערים החטופים (שלומית היא זאת שדחפה שנלך. אני רציתי שתנוח קצת).וכשיצא ששלומית עבדה מהבית וכביכול הייתה לה שעה פנויה (כיוון שחסכה את זמן הנסיעה אל וחזרה מהמשרד), היא לא הייתה נחה, אלא ממהרת ואוספת את הילדים הביתה מוקדם מהמשפחתון.התמסרה לילדים באופן מוחלט. אך גם המשיכה לתת מעצמה לזולת.הפתיעה אותי וקנתה לנו מתנה משפחתית לר"ה - 2 גביעי קידוש מכסף, כאשר על כל אחד חרוט אחד משמות ילדינו, בשביל ילדינו.

בערב ר"ה הביאה לאימי מתנה (שהיא קנתה ביוזמתה), סט של 3 קופסאות מתכת עגולות, צבעוניות ושמחות לאחסון עוגיות.

הרחבה

 

* עולה מכאן שאלה איך הלימוד הזה מרבה זכויות לשלומית? לכאורה לפי דברי הלל לשבנא אחיו זה לא ייתכן.

כדי להבין זאת, אחזור על דברים שאמרתי בערב לימוד בשלושים של שלומית (ניתן לראות את השיעורים מהערב לימוד בקישור הבא  ):

 

דברתי על כך שאני רוצה שיהיו הרבה מעשים טובים לזכותה של שלומית (אז לא ידעתי בכלל שנתחיל את הפרויקט הזה של לימוד פרקי אבות. הקב"ה סייע בידינו להתחיל פרויקט מיוחד זה ובעזרת כל אחד שנרשם ומשתתף בלימוד אנו גם נמצא כוחות להשלים את המשימה ;)

 

 

שאלתי שם: מה זה ערב לימוד לעילוי נשמה, בכלל מה זה מעשה לעילוי נשמה?

 

הצעתי שלוש אפשרויות להבין זאת:

1) כפשוטו, הוספת זכויות לנפטר (לא מסתדר עם דברי משנה זו).

2) כשאדם מגיע למעלה, שואלים אותו מה הוא עשה בחייו. ואז עורכים לו דין. פתאום רואים שבזכות אותו אדם ממשיכים לעשות דברים נוספים טובים שם למטה. אז מעריכים מחדש את האדם...זה לא מה שחשבנו. כלומר כשהמעשה הוא באמת בזכותו של הנפטר, אזי זה כן מזכה.

3) לבסוף הצעתי דרך שלישית ופשוטה מקודמותיה: מעשים טובים פשוט ישמחו את שלומית. כי שלומית שמחה על כל מעשה טוב.

משנה יד

 

 הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי: