פרק א | משנה יג

קרני השמש ביער טרופי, Plettenberg Bay, דרום אפריקה  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)   צלם: אוריאל אודס ©

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

הוא היה אומר – אנו ממשיכים בדבריו של הלל

(כזכור, הלל ושמאי הם הזוג החמישי והאחרון בתקופת הזוגות).

 

משנה זו נאמרה בלשון ארמית.

 

נגד שמא אבד שמיה – (תרגום: "נגד" – נמשך. "שמא" – שם name. "נגד שמיה" – אבד שמו)

מי ש"מושך את שמו", דהיינו, שבראש מעייניו עומדים פרסומו והאדרת שמו,

"אבד שמיה", יאבד שמו וכבודו, כי כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו.

 

ודלא מוסיף, יסף- "מי שאינו מוסיף על לימודו, יסוף מפיו מה שכבר למד, וישכח תלמודו" (רע"ב). (יסוף מפיו= יישכח, יאבד מפיו). אדם שאינו מתקדם, נסוג, ולא ניתן רק "לשמר את הקיים".

 

ודלא יליף, קטלא חייב- (תרגום: "יליף"- לומד. "קטלא"- מיתה).

מי שאינו לומד ומוסיף חכמה, "חייב מיתה", דהיינו, אין חייו נחשבים למאומה ואין תכלית לחייו.

 

ודאשתמש בתגא, חלף- (תרגום: "ודאשתמש"- מי שמשתמש. "בתגא"- בכתר. "חלף"- חולף, אובד)

מפרש רע"ב: "המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם".

דהיינו, מי שמשתמש בכתרה של תורה למטרות צדדיות, דוגמת השגת מעמד ושררה וכדומה, לא יאריך ימים.

 

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

מדוע המשנה נאמרה בלשון ארמית?

 

בפעם הקודמת, בה עסקנו במידת השלום, הזכרנו את ענוונותו של הלל.

 

הלל נולד בבבל ומאוחר יותר עלה לארץ ישראל, כדי לשמש את שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון.

 

אמנם הארמית היא שפת מולדתו של הלל, אך מצינו במשניות אחרות בהם הלל מתבטא בעברית.

 

על הדברים הנאמרים במשנה, אומר הרב ישראל-מאיר לאו:

 

"אלו דברים חמורים ונוקבים, במיוחד כשהם נשמעים מפי הלל – סמל המתינות ואהבת הבריות.

 

לא בכדי נקט הלל לשון כה חריפה, ואף אמר את דבריו בלשון ההמון, בארמית – הוא רצה לזעזע כל יהודי באשר הוא, להזהיר את כולם, שאין איש הפטור מלימוד התורה, וכל אדם עתיד ליתן את הדין על שבטל מדברי תורה". (הרב לאו בספרו 'אבות לדור')

 

כלומר, מכיוון שלימוד תורה הוא דבר כה יסודי, רצה הלל שדבריו אלו יהיו נחלת הכלל ולכן נקט דווקא בלשון ארמית.

 

מסירות הלל בלימוד התורה

 

מדוע הלל ייחד משנה שלמה למחוייבות בלימוד התורה (ולסכנות הבאות בעקבות לימוד ממניעים שגויים) ?

 

כדי לענות על שאלה זו, נביא את הסיפור הבא, המתאר את מסירותו של הלל ללימוד התורה וממילא נבין מדוע דברי המשנה היו בנפשו!

 

הגמרא במסכת יומה (דף לה' ע"ב) אומרת:

 

"תנו רבנן (=שנו/למדו חכמים): עני ועשיר ורשע באין לדין (בשמים)

לעני, אומרים לו (בדין): מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר (העני): עני הייתי וטרוד במזונותי.

אומרים לו (בדין): כלום עני היית יותר מהלל?! "

 

הלל, שהיה חוטב עצים לפרנסתו, היה עני, ועל אף העוני שלו הקפיד ללמוד תורה.

 

ממשיכה הגמרא ומספרת:

 

"אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק

(שכר עבודתו היומית עמד על מטבע "טרעפיק")

 

חציו (של המטבע) היה נותן לשומר בית המדרש (הלימוד היה בתשלום) וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. 

 

פעם אחת לא מצא להשתכר (באותו היום לא הייתה להלל פרנסה) ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס.

 

 

אם נדייק בלשון הגמרא,

נשים לב כי מהלשון "ירד עליו שלג מן השמים" משתמע כי רק על הלל ירד השלג!

 

שכן, אחרת המשך המשנה תמוה ביותר - "אבטליון אחי...שמא יום המעונן הוא?!"

יש בחוץ סערה איומה, יורד שלג בגובה מטר וחצי, ושמעיה ואבטליון אינם מודעים לכך. שואלים האם מעונן היום?

 

כלומר, ייתכן שכל מה שקרה היה ניסיון פרטי של הלל...

 

כדי להבין טוב יותר את מסירותו של הלל ללימוד התורה,

עלינו לזכור שכאשר הלל עלה מבבל, הוא כבר היה תלמיד חכם עצום בפני עצמו.

 

למרות חכמתו הרבה, היה חשוב בעיניו לא לפספס אפילו שיעור אחד של גדולי הדור.

 

אם כן הצלחנו להבין קצת יותר מדוע משנה זו הייתה בנפשו של הלל. 

 

זכה הלל העניו וממנו החלה שושלת מפוארת של נשיאים*, שנמשכה דורות רבים (כ 400 שנים!).

 

צאצאיו אלו הנהיגו את עם ישראל בתקופות קשות, קדשו שם שמים והרבו תורה ודעת לדורותיהם ולדורות הבאים.

 

הרחבה

* למעוניינים, להלן קישור לשושלת הנשיאים המלאה.

שלג מכסה את מדבר הנגב, אזור שדה בוקר צלם: אוריאל אודס ©​

(מה עשה הלל?)

 

עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון (הזוג הרביעי שקדם להלל ושמאי)

 

(הלל טיפס אל גג בית המדרש, כדי שיוכל להאזין לשיעור דרך הארובה)

 

אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים.

 

כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון:

אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל. שמא יום המעונן הוא?!

 

(כלומר, מדוע לא נכנס אור דרך החלון בגג?)

 

הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג (מטר וחצי של שלג).

 

פרקוהו (הורידו השלג מעליו) והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה.

 

אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת (בהצלתו/בהדלקת המדורה)."

שלג ושיטפון, הקניון של נחל צין בעין עבדת, אזור שדה בוקר     צלם: אוריאל אודס ©​

משנה יג

 

 הוּא הָיָה אוֹמֵר: נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף: