פרק א | משנה יב

חרצית סגולה, מורדות החרמון   (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)   צלם: אוריאל אודס ©​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

הלל ושמאי קיבלו מהם. – הגענו לזוג החמישי והאחרון בתקופת הזוגות, אשר למדו מהזוג הקודם, שמעיה ואבטליון.

הלל אומר:

הוי מתלמידיו של אהרן - למד מדרכי אהרן הכהן.

אוהב שלום ורודף שלום - נמנע ממחלוקות ודואג להשכנת שלום כללית בין אנשים אחרים.

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה - הבריות כולל כל בני האדם ללא הבדל, כולם הוא אוהב, מפני שהם בריותיו של הבורא יתברך (רש"ר הירש).

דברים דומים נהג לומר הרב צבי יהודה קוק:

הלל לא אמר 'אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה', אלא 'אוהב את הבריות'.

אהבת הבריות הנו ערך חשוב מאוד בפני עצמו! 

מי שאוהב את הקב"ה, בוודאי שהוא גם אוהב את בריותיו (ולא לצורך משהו אחר).

מלבד זאת, יש ערך חשוב מאוד לקרב בריותיו של הקב"ה לתורתו. (התורה הגואלת, ח"ד עמוד צו')

(נכתב ע"י אוריאל אודס)

​

בַּקֵּש שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ   (תהלים לד' טו')

בפעם הקודמת עסקנו במשמעות של שמות, והפעם, לכבודה של שלומית, נעסוק במידת השלום שהנה משמותיו של הקב"ה.

המשנה פותחת בלשון ציורית: "הוי מתלמידיו של אהרן..."

והרי הלל יכול היה לומר "הווה אוהב שלום ורודף שלום.." בלי להזכיר את אהרן?

אלא שדברים אלו מתאימים להלל שעליו נאמר

"לעולם יהא אדם ענוותן (בעל מידת הענווה) כהלל ואל יהא קפדן כשמאי" (שבת ל' ע"ב),

ולכן הלל מעיד על אהרן ולא על עצמו.

מקובל לחשוב שהמשמעות של מידת הענווה היא ביטול עצמי.

ככל שאדם מצמצם את עצמו ומוחק את אישיותו הוא חושב עצמו לעניו מופלג יותר. זוהי טעות!

אז מהי ענווה?

"ענווה עניינה פשטות, ללא סיבוכים, ללא מחשבות כגון: מה חושבים עלי? או: מה מרגישים כלפי? אלא מחשבות פשוטות, הנובעות מידיעת האדם את מקומו בעולם."

אדם עניו הנו אדם שמכיר בדיוק את מקומו וערכו, לא טיפה פחות (לא מוחק את אישיותו) ולא טיפה יותר (לא מתגאה על אחרים. מבין שלכל אחד יש תפקיד ומקום בעולם). (תיקון המידות, הרב דוד אביחיל)

ענווה הולכת יחד עם מידת השלום, שכן שלום זוהי מציאות של הרמוניה, מציאות שבה כל פרט ופרט מוצא את מקומו הראוי ומשתלב עם הזולת.

א"כ ברור לנו מדוע הלל הענוותן מדגיש דווקא את חשיבותו של השלום.

אך מדוע הלל מקשר את מידת השלום דווקא לאהרן הכהן?

במסכת כלה (פרק ג') ובאבות דרבי נתן (פרק יב') מסופר כיצד אהרן היה מקיים את דברי המשנה:

אוהב שלום ורודף שלום

כאשר אהרן ראה מריבה בין שני אנשים,

הוא היה ניגש אח"כ לראשון ואומר לו:

"חברך שלח אותי אליך.  הוא שבור, אמר לי שהוא מצטער מאוד ושהוא עשה טעות. הוא ביקש ממני שאבקש ממך את מחילתו".

הראשון היה מהרהר בדבר, ומתבייש שאהרן הצדיק היה צריך לטרוח כדי לבוא ולבקש את המחילה ומתחרט ומצטער על כל המריבה ועל מעשיו.

וכן עשה אהרן עם האדם השני... והיה יושב גם איתו עד שהיה מסיר את הקנאה מליבו.

כשנפגשו שני האנשים אחד עם השני, הצטערו מאוד על מה שקרה והשלימו.

​

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה

כשאהרן הלך בדרך וראה אדם הידוע כרשע, הוא היה מקדים ואומר לו שלום (ולא סתם מתעלם).

למחר ביקש אותו האיש לעבור עבירה, אך היה אומר לעצמו: כיצד אעשה מעשה זה ואח"כ אשא עיניי ואראה את אהרן הכהן? אני גם ככה מתבייש שהוא אמר לי שלום.

כך אותו האיש היה משנה את דרכיו ונמנע מהעבירה.

שלום בית ואהרן הכהן

שלום בית  זה דבר מאוד יסודי, גם בגלל שהבית הנו המקום הכי אישי של אדם וגם בגלל שזה משפיע על שאר מעשיו.

מתוך האווירה בבית אדם יוצא, עושה דברים ומשפיע על העולם ועל הזולת.

מסופר שכאשר אהרן הכהן נפטר, הלכו אחר מיטתו 80,000 ילדים שנקראו בשם אהרן.

הם נקראו כך על שם אהרן הכהן, כיוון שאהרן גם היה משכין שלום בין איש לאשתו.*

בזכות השכנת השלום הזאת, ההורים קראו לילד על שם אהרן!

נציין כי ברכת כהנים ,בה נצטוו לברך אהרן וזרעו את עם ישראל, נחתמת בברכת שלום:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ.יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֵּךָּ.יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם.

(במדבר ו' כד'-כו')

​

מילה אישית

משנה זאת מאוד מתאימה לאופייה של שלומית.

חברה שעבדה צמוד לשלומית סיפרה לי שאינה זוכרת פעם אחת שהם רבו על משהו... על אף שעבודה זו יכלה להיות מאוד אינטנסיבית ומלחיצה.

כך גם היה ביתנו, בית של שלום, בלי אף מריבה, מעולם.

שלומית הייתה משרה שלווה על סביבתה ובכך מונעת מחלוקות.

אפילו אם אמרתי משהו לשלומית והצטערתי על כך, לא יכולתי לבקש סליחה פעמיים.

בפעם השנייה שלומית הייתה מתעצבנת ואומרת "אבל כבר סלחתי לך. למה אנחנו עדיין מדברים על זה".

דבר זה היה כפלא בעיני, כיצד ניתן לסלוח כ"כ מהר, לא רק בשכל, אבל גם בלב.

לקח לי זמן להתרגל לכך ולנסות ללמוד זאת משלומית.

להלן קישור לשירו של אברהם פריד 'ברכת הבנים', אשר רובו מבוסס על ברכת כהנים.

שלומית לא אהבה מוזיקה חסידית, לא התחברה לסגנון זה של מוזיקה, אך היא אהבה את השיר הזה. מדי כמה ערבים היינו שרים את השיר הזה לילדים, עת היינו משכיבים אותם לישון.

​הרחבה

* כאשר אהרן הכהן נפטר, כתוב בתורה "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ' כט')

ואילו כאשר משה נפטר כתוב בתורה (ללא המילה כל) "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה" (דברים לד' ח').

הפרשנים מדייקים מהוספת המילה כל לאהרן שגם הנשים והילדים התאבלו על מות אהרן.

לאחר שהסברנו שאהרן היה משכין שלום בית, ניתן להבין מדוע כולם התאבלו על אהרן.

משנה יב

 הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

​