פרק א | משנה י - יא
נוף הנשקף מהגלבוע (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו) צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
משנה י'
שמעיה ואבטליון קיבלו מהם – הזוג הרביעי קיבל מהזוג השלישי. שמעיה אומר: אהוב את המלאכה- "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום (רע"ב).
ושנא את הרבנות- התרחק מן השררה.
ואל תתוודע לרשות- אל תתקרב לשלטון ולאנשיו יתר על המידה
(נכתב ע"י אוריאל אודס)
משנה יא'
אבטליון אומר:
חכמים, היזהרו בדבריכם- החכם צריך לתת דעתו לא רק על התוכן האמיתי של דבריו אלא גם על האופן שבו דבריו עשויים להתפרש,בטעות.
שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל- זהו המשך להוראה הקודמת: גם אם החכם מכיר את תלמידיו או את אנשי מקומו (ויודע שלא יעוותו את דבריו), אין בכך לפטור אותו מלתת דעתו לאופן שבו עלולים דבריו להתפרש.
כי ברבות הימים ייתכן שייגזר עליו לנדוד למקום אחר, מקום של "מים רעים", שבו ישוב ויעלה החשש לעיוות דבריו ולחילול ה' בעקבות כך.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
לכל איש יש שם
כדי באמת לשמוע את דברי שמעיה ולשתות מטל דבריו של אבטליון, הבה ננסה כדרכנו להבין מדוע משניות אלו מבטאות את שאיפת חייהם של תנאים אלו.
הרמב"ם, בהקדמתו ל"משנה תורה", כותב כי שמעיה ואבטליון היו גרי צדק* (=עברו תהליך גיור).
לא רק שהם גרים, אלא יש להם ייחוס די מפוקפק:
"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים.
מאן אינון? (=מי הם גרים אלו?) שמעיה ואבטליון." (גיטין נז ע"ב)
אחד הדברים המיוחדים בגר הוא שמו. לאחר שגר מתגייר הוא משנה את שמו.
בחירת שם לתינוק היא מעין חידה. ההורים מבקשים לבחור שם שיתאים לרך הנולד, אך הם אינם יודעים כמעט דבר וחצי דבר על תינוקם הקטן.
במקורות מופיע כי להורים, ולהם בלבד, יש סיעתא דשמיא בבחירת השם לתינוקם, שהשם יתאים לאופיו האמיתי. (זכר דוד, א' פ')
לעומת זאת, מכיוון שהגר הוא אדם בוגר שכבר הספיק לעשות דברים בחייו, הוא בוחר בשם שמתאים למהותו באופן מובהק!
נעמוד א"כ על משמעות שמותם של הגרים - שמעיה ואבטליון:
שמעיה
שמעיה – שומע אל ה'. זהו עניינו בחיים. איש השמיעה.
אנו מכירים מישהו נוסף במקרא עם שם דומה, הלא הוא ישמעאל בן אברהם והגר.
בניגוד לישמעאל, שה' הוא המאזין ("כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" בראשית כא' כז'), שמעיה הוא זה ששומע את דבר ה'.
שמיעת דבר ה' בצורה הכי ברורה בתולדות האנושות, הייתה בהתגלות ה' במעמד הר סיני.
שמיעה זו באה בעקבות יציאת מצרים, בה יצאנו מעבדות לחירות.
("כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" , ויקרא כה' נה')
מנגד, קבלת עול מלכות שמים אינה מבטלת חירות זו, אלא מעצימה אותה, כדברי ר' יהודה הלוי "עבד ה' הוא לבדו חופשי" (בפיוטו 'עבדי הזמן').
אם לאדם יש אדון או שמא הוא נתון למרותו של אדם אחר, זה פוגם בבחירה החופשית שלו וממילא בעבודת ה' שלו או באדנותו של הקב"ה עליו.
אם כן, כדי לשמוע את דבר ה', אדם צריך להיות עבד של ה' בלבד.
שמעיה מתווה לנו כללים ברורים כיצד להיות בן חורין ולהמשיך לשמוע את ה', גם כאשר אנו כפופים למרותו של "מישהו מעלינו".
אדם עובד כדי להתפרנס אולם, התגמול הכספי אינו מספיק. אדם צריך גם לאהוב את מה שהוא עושה (אהוב את המלאכה), אחרת הוא עלול לאבד כיוון וצבירת הכסף תהפוך להיות המטרה.
הוא אף עשוי להיגרר לרדיפת כבוד ושררה בעבודה (ושנא את הרבנות), או לחנפנות בפני ההנהלה (ואל תתוודע לרשות).
שמעיה רוצה שנהיה אנשים אמיתיים ופשוטים, שלא נאבד את חירותנו בעקבות היגררות אחרי דברים שאינם חשובים באמת.
לשם כך המצב הנפשי של האדם צריך להיות במקום פשוט, הוא צריך ליהנות מיגיע כפיו.
ייתכן שאדם יצטרך להיות בעל שררה מתוקף תפקידו, אך מצבו הנפשי צריך להיות שהוא בורח מן הכבוד.
אבטליון – אביהם של יתומים
השם אבטליון מורכב משתי מילים: 'אב' ו-'טליון'.
'טליא' בארמית משמעותו ילד קטן.
כלומר אבטליון משמעותו אביהם של הקטנים. זוהי שליחותו בחיים!
נזכור שאבטליון שימש כאב בית הדין ובית הדין נקרא אביהם של יתומים.
בתור מי שהתגייר (והפך כתוצאה מכך ליתום מבחינת ייחוסו), אבטליון רואה את תפקידו של בית הדין כדואג לחלש, כדואג למי שנמצא בשולי החברה.
את האחריות לכך הוא דורש מהעומדים בראש החברה: "חכמים, היזהרו בדבריכם..." יש לכם אחריות גם כלפי התלמידים שיבואו אחריכם.
בנוסף, כמו אברהם אבינו הגר הראשון, אבטליון (שהנו גר) יודע איך היהדות נראית מבחוץ.
לכן הוא מקפיד "חכמים, היזהרו בדבריכם", תיזהרו איך הם נשמעים, איך הם נקלטים.
הקפידו שדבריכם ייאמרו בשפה ברורה שאינה נשמעת לשתי פנים**.
(ואכן יש המפרשים: חכמים, הזהרו בדבריכם – כלפי עצמיכם!
הקפידו לקיים את דבריכם ולא רק לדרוש אותם... אתם צריכים להוות דוגמא אישית, חובתכם להיות אנשי מופת)
(הדברים נכתבו כהרחבה לשיעור בפרקי אבות של הרב ליאור אנגלמן)
כיוון שהרחבנו במשמעות של שמות, להלן קישור לשיר "לכל איש יש שם" בביצועו של חנן יובל.
שלולית ובוץ, דרום הר חברון צלם: אוריאל אודס ©
הרחבה
* גם הברטנורא סובר כדעת הרמב"ם (ששמעיה ואבטליון היו גרים), אולם המהר"ל ו"תוספות יום טוב" סוברים שהם באו מן גרים, שכן לא ייתכן מבחינה הלכתית למנות גר לנשיא או לאב בית דין.
מכל מקום, אין זה משפיע על לימודנו, שכן גם אם הם צאצאים של גרים, ניתן להבין שהם ספגו מביתם את ההסתכלות של גר.
** חכמים, הזהרו בדבריכם שלא יישמעו לשני פנים - מסופר על שני תלמידים שהיו לאנטיגונוס איש סוכו, צדוק וביתוס, שלא הבינו כראוי את דבריו במשנה ג' ("הוו כעבדין המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס") והבינו מכך שאין שכר בעוה"ב ובעצם אין עוה"ב ואין תחיית המתים.
תלמידים אלו עמדו ופרשו מן התורה ומהם התחילו שני כתות בעם ישראל: צדוקים וביתוסין. (אבות דרבי נתן, נוסח א' פרק ה')
(ינאי המלך שהזכרנו בפירוש במשנה הקודמת היה שייך לכת הצדוקים, שהיוו מיעוט בעם)
משנה י
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
משנה יא
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: