פרק א | משנה טז
צבי (קודו ענק – Greater Kudu) מסתתר בסבך, דרום אפריקה (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)
צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
רבן גמליאל אומר- רבן גמליאל הזקן הוא נכדו של הלל המוזכר במשניות הקודמות.
במשנה הקודמת סיימנו את תקופת הזוגות ובמשנתינו נכנסנו לתקופת התנאים.
עשה לך רב והסתלק מן הספק- "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב, והסתלק מן הספק ולא תפסוק אתה לבדך" (רע"ב(.
ואל תרבה לעשר אומדות- המקיים מצוות הפרשת מעשר מתבואתו, יפריש עשירית במדויק, ולא בערך (באומדן). משום שלפי ההלכה, אם מפריש פחות מדי או אפילו יותר מדי, אין התבואה מתוקנת כהלכה.
זהו הביאור המילולי, אך עדיין אנו תמהים מה עניין מעשרות למסכת אבות?
אלא שדין זה נאמר כמשל!
לאחר שאמר בתחילה "עשה לך רב והסתלק מן הספק", מוסיף התנא ומדגיש שלא יטעה האדם לחשוב שניתן תמיד לפתור את מצב הספק על ידי הכרעה לחומרה. הכרעה לחומרה בספקות שונים עלולה להביא דווקא לידי תקלה.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
הרומאים באים
השאלה המתבקשת במשנה זו היא: מדוע חוזר רבן גמליאל על חלק מאמרתו של יהושע בן פרחיה ממשנה ה' – "עשה לך רב וקנה לך חבר..." ?
התשובה היא שבמשנה ה' מדובר על "עשה לך רב" כדי ללמוד תורה "וקנה לך חבר" כדי להעמיק בלימוד התורה, ואילו במשנתנו המטרה היא כדי לפסוק את ההלכה - עשה לך רב והסתלק מן הספק.
מדוע משנה זו, שהיא לכאורה פרט הלכתי טכני, נכללת במסכת אבות (העוסקת במידות והנהגות טובות)?
בפתח משנתנו שני רמזים דקים למה דבריו של רבן גמליאל הובאו בפרקי אבות ומדוע דווקא דברים אלו הפכו לשירת חייו של רבן גמליאל.
רמז ראשון - במשנתנו הפסיקו להשתמש בביטוי קיבל, אשר הופיע בכל המשניות הקודמות.
רמז שני - עד כה לא היה שימוש בשמות תואר לפני שם החכם האומר את המשנה (דוגמת רבן, רב, רבי). משנתנו היא הראשונה שבה מופיע שם תואר (רבן) וזה לא במקרה.
ההשמטה של קיבל וההוספה של שם התואר רבן, שניהם מורים על ירידת הדורות, כפי שנסביר להלן:
משמעות הביטוי קיבל הוא שכל התורה שבע"פ הועברה בשלמותה במסורת ברורה ורציפה מחכם אחד, ראש החכמים שהנהיג את העם, לחכם הבא שהמשיך להנהיג את העם אחריו (ובתקופת הזוגות מזוג לזוג). כעת משהו במסירה זו נפגם.
בתוספתא נאמר: "גדול מ'רב' – 'רבי', גדול מ'רבי' – 'רבן', גדול מ'רבן' – שמו (שם החכם ללא תואר)" (עדויות ג' ד').
החכמים הראשונים לא היו זקוקים לשם תואר, מתוקף גדולתם בתורה שמם הלך לפניהם. ככול שהדורות ירדו, נוספו שמות תואר.
כשנעמיק בסיבת ירידת הדורות בתקופה זו, אנו נבין מדוע משנה זו הייתה בנפשו של רבן גמליאל!
רבן גמליאל היה נכדו של הלל הזקן ושימש כנשיא סביב השנים 10-52 לספירה – כלומר עד כשמונה עשרה שנה לפני חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים (שהתרחש בשנת 70 לספירה).
בין הלל ושמאי, מנהיגי הדור הקודם*, (סמל המחלוקת לשם שמים - ראה פרקי אבות ה' כא'), היו בפועל שלוש מחלוקות בלבד.
אך בתקופת רבן גמליאל החלה להתגבר המחלוקת בין תלמידי הלל ובין תלמידי שמאי. מחלוקת זו גרמה לתורה שתהיה כשתי תורות.
בנוסף, בתקופה זו החל שלטון של נציבים רומאים בארץ ישראל (עקב סיפוח של יהודה כפרובינציה של סוריה).
הנציבים, שכל רצונם היה להתעשר, הכבידו עד מאוד את עול המסים על תושבי הארץ וגזרו גזירות קשות על האוטונומיה הדתית.
מצב קשה זה אף נתן את אותותיו בעולם התורה.
עולם התורה החל להתחלק לזרמים וכיתות שונות אשר יצאו מחיק היהדות.
המיעוט הצדוקי (שמשך להתבוללות) קיבל גיבוי ואף אזרחות רומית מהשלטון הרומאי.
כנגד מצב קטסטרופלי זה, כנגד ריבוי המחלוקות בישראל, קם רבן גמליאל והביע בצורה נחרצת את משנתנו:
עשה לך רב – התורה עוברת במסורת, מרב לתלמיד.
והסתלק מן הספק - בלי הקבלה הזאת מתחילים מחלוקות.
(חז"ל נוקבים ששורש התפשטות המחלוקת בין תלמידי שמאי והלל נבעה מכך שהם לא שימשו את רבם כל צרכם (סוטה מז' ע"ב) ).
רבן גמליאל אף מזהיר לא להתחמק מהספק ע"י החמרה והקצנה – ואל תרבה לעשר אומדות – אלא הסתלק ממנו ע"י בירור מעמיק, ע"י לימוד מרב לתלמיד.
רבן גמליאל הצליח לאחד ולהנהיג תחתיו את עם ישראל בתקופה סוערת.
בגמרא מופיע: "משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה, ומתה טהרה ופרישות" (סוטה מט' ע"א).
הרחבה
* יש כאן חוסר דיוק קטן. למעשה מהמקורות ידוע לנו כי שמעון, בנו של הלל ואביו של רבן גמליאל, שימש אף הוא כנשיא.
אולם איננו יודעים עליו דבר, מלבד שתקופת נשיאותו היתה קצרה ביותר (ע"פ חישוב שנים מהצלבת מקורות שונים).
מקור הספק
ידוע הוא כי עמלק, העם אשר תקף ללא סיבה את עם ישראל במדבר, מייצג את הספק באמונה בה'.
רמז לכך הוא שעמלק והמילה ספק שווים בגימטריה (=240).
המן הרשע ממגילת אסתר מיוחס לעם עמלק.
הגמרא שואלת: "המן מן התורה מנין?"
כלומר, היכן בתורה מוזכר המן ממגילת אסתר?
זוהי שאלה מוזרה, כיוון שכידוע מעשה המגילה התרחש הרבה אחרי מה שמסופר בתורה?!
התשובה של הגמרא עוד יותר תמוהה. הגמרא עונה שהתשובה היא: הֲמִן הָעֵץ (בראשית ג, יא). (חולין קלט' ע"ב)
זהו הפסוק שאמר הקב"ה לאדם וחוה, לאחר שאכלו מעץ הדעת: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?
כביכול הֲמִן = אותיות המן וכן הָעֵץ מזכיר לנו את העץ עליו נתלה המן הרשע. זהו לימוד קצת מוזר.
אך למעשה, כאשר אנו מתבוננים בפסוק המלא, אנו רואים שהקב"ה (שיודע הכל) מדבר בלשון ספק.
וכזכור, הספק זוהי תכונה עמלקית, והמן הנו עמלקי. כלומר תשובת חז"ל איננה רק משחק מילים, חז"ל מזהים בפסוק זה את מהותו של עמלק – הספק.
אם כן, הספק נולד בעקבות חטאם של אדם וחוה.
יתירה מכך, החטא נולד מהחמרה של חוה באיסור של עץ הדעת.
בעוד הציווי היה "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ",
חוה, בדיבורה לנחש, הוסיפה את איסור הנגיעה בעץ "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָש מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן".
כלומר ההחמרה שלא לצורך (עליה אנו מוזהרים בסוף משנתנו) הביאה את הספק לעולם.
עצה מעשית
תלמיד הרוצה לקיים כיום את דברי המשנה עשה לך רב – כיצד ידע איזה רב לבחור?
ישנם כיום זרמים רבים בתוך היהדות, ובתוך כל זרם רבנים עם גישות שונות.
באופן מעמיק יותר, לכל יהודי שורש נשמה שונה וממילא לימוד תורה מיוחד המתאים לו.
אם כן, מה יעשה, כיצד ידע איזה רב מתאים לשורש נשמתו?
יבחר רב ע"פ נטיית לבו ושכלו וילמד אצלו. אם יראה שהלימוד מטיב עמו ואכן הוא מסתלק מן הספק – אות הוא שאכן הוא מצא את רבו.
משנה טז
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת: