פרק א | משנה ו - ז

​

 פינגווינים, Simons Town, דרום אפריקה  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)   צלם: אוריאל אודס ©​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

משנה ו'

יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קבלו מהם

יהושע בן פרחיה אומר:

עשה לך רב- האדם מטבעו זקוק למורה דרך, גם אם נדמה לו שסברתו ושכלו ישרים תמיד.

וקנה לך חבר- "שאי אפשר לאדם בלא אוהב שיספר לו קורותיו ויתקן ענייניו בעצתו. שאפילו משכיל שבמשכילים, צריך לעצת כח זולתו" (מאירי).

והוי דן את כל האדם לכף זכות.

​

משנה ז'

נתאי הארבלי אומר:

הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע - כי אדם מושפע משכניו ומחבריו

ואל תתייאש מן הפורענות- גם במצבי פורענות, אל תיפול לידי ייאוש, כמאמר חז"ל במסכת ברכות דף י ע"א, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" (דהיינו, אל יחדל מלקוות לרחמי שמים)

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

והוי דן לכף זכות

(נכתב על ידי טלי, אחות גדולה של שלומית)

כשמשנה ו' מרמזת לנו על החשיבות שלאדם יהיה רב, מורה דרך שישפיע עליו שפע רוחני מידיעותיו ומחכמתו, היא אינה משתמשת בלשון קנה לך רב, כי אם בלשון עשה לך רב.

כך היא דרכה של היהדות ללמד תורה ובמיוחד תורה שבעל פה, ללא שכר!

(למעשה איסור הנאה מדברי תורה הנו דבר השנוי במחלוקת בקרב חז"ל. אך בעולם אידאלי כולם היו נמנעים מכך)

לעומת זאת, חבר יש לקנות ע"י הסברת פנים והתעניינות מצידנו. יש להשקיע בחברות.

אדם שהנו רב או חבר אמת הנו יקר המציאות. לכל אדם יש מעט מאוד אנשים שהוא ייתן להם אחד מהתארים הללו.

אך מה יהיה יחסנו לאדם שאיננו רב או חבר טוב. יתירה מכך, כיצד נגיב כאשר אדם זה אף עושה מעשים שנראים מפוקפקים בעינינו?

מכאן אנו מגיעים לחלק האחרון של המשנה "והוי דן את כל האדם לכף זכות".

במבט ראשון נראה שכלל זה עומד בסתירה לכלל בסיסי אחר - "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). האם באמת ניתן ללמד על אדם זכות ובה בעת לשמור על מידת האמת?

חכמים יצאו מנקודת הנחה שהאדם הוא טוב מטבעו - "אשר עשה האלהים את האדם ישר" (קהלת, ז' כט').

לכן, כאשר אנו נתקלים במקרה שבו ניתן לשפוט אדם לחיוב או לשלילה, עלינו למצוא מקום לפרשנות חיובית למעשה.

לא תמיד יש לנו את כל המידע על המעורבים, על הסיטואציה, מה היה לפני ומה יקרה אחרי.

ברור הוא, שאין מתעלמים ממעשה או התנהגות שלילית. אך כאשר יש לנו את האפשרות לבחור – עלינו לבחור בפרשנות החיובית!

אחת מ"תורות" היסוד של רבי נחמן מברסלב פותחת כך:

"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור,

צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע.

ועל יד זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות,

על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב).

כל אחד מאיתנו טועה ושוגה, אבל זו לא כל התמונה. כשמסתכלים על התמונה המלאה באור חיובי, ניתן למצוא גם פתח לתיקון.

גם בעצמנו, צריך לעיתים לחפש בכח את הנקודות הטובות ואת היכולת לסלוח לעצמנו.

​

"כבר עברנו את הבעיה הזו!"

לשלומית שלנו בלי להתאמץ, הייתה היכולת הטבעית להראות לנו את המציאות היפה, הפשוטה והטובה- באופן שגרם לנו לרצות להיות אנשים טובים יותר.

שלומית הייתה דנה דברים באופן טבעי לכף זכות!

בהרבה שיחות איתה הרגשנו רצון לקטר פחות, להיות פחות קטנוניים, להבין שדברים שמעסיקים אותנו כרגע לא באמת חשובים בסופו של דבר.

אדם שדן דברים לכף זכות גם סוחב אתו פחות משקעים לא טובים מהעבר.

זכרון ילדות (שמאוד מאפיין את מזגה הנח והחכם כל כך של שלומית):

כששלומית היתה ילדה קטנה מאוד, בערך בגיל ארבע, היא שמעה שתי אחיות גדולות ממנה רבות ביניהן. הריב היה על משהו שהם רבו עליו מוקדם יותר בבוקר ולכאורה כבר השלימו זו עם זו.

היא התבוננה מהצד ותמהה בקול:

 "איך זה שאתם עדיין רבים על זה? הרי כבר עברנו את הבעיה הזו!".

כבר מגיל ממש צעיר שלומית ידעה את מה שרובנו לומדים עדיין לעשות -

לשים את העבר מאחורינו, לא לסחוב אתנו תיקים מיותרים, ולצעוד קדימה חופשיים ועם בטחון באחר, בעצמנו, בטוב.

קישור ללחן יפהפה של יוסף קרדונר לתורה זו של ר' נחמן מברסלב.

שבת שלום,

טלי

​

בקתה ליד חוף הים, Plettenberg Bay N.R., דרום אפריקה  צלם: אוריאל אודס ©​

משנה ו

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

​

משנה ז

 נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

​