פרק א' משנה ג'
לעילוי נשמתה של
שלומית
פרח מים, Kirstenbosch, דרום אפריקה צלם: אוריאל אודס ©
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.
הוא היה אומר:
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב
על מנת לקבל פרס,
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס- על אדם להגיע למצב שבו הוא מקיים את המצוות מכוח עצם נכונות המעשה ועצם הציווי עליו, ולא מכוח תקווה לגמול חיצוני משמיים או מאדם.
ויהי מורא שמים עליכם-
רבינו בחיי מפרש הוראה זו כהמשך להוראה הקודמת:
"אף על פי שאתם עובדים מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס, לא תנהגו קלות ראש בעבודתו ובמצוותיו עם האהבה.
אך תהיה יראתו על פניכם, זהו 'ויהי מורא שמים עליכם', שעם עבודת האהבה לא תקלו ביראתו".
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)
דרשתי קרבתך
אומר הבעל שם טוב
מדוע כה חשובה לאנטיגונוס (איש סוכו) הסיבה המדויקת שבגללה אדם מקיים את רצון ה'?
אם מצווה היא דבר חיובי, מדוע זה כה עקרוני אם זה על מנת או לא על מנת לקבל פרס? העיקר שהאדם עושה דבר חיובי, לא?!
ידוע מאמר הבעל שם טוב* "היכן שמחשבתו של אדם נמצא – שם הוא כולו"
(בעש"ט על התורה, פרשת בלק)
איפה שהמחשבות שלנו נמצאות, היכן שהתודעה שלנו נמצאת, שם אנו נמצאים באמת.
כלומר, המעשה הפיזי הוא רק חלק מהסיפור... ולכן המחשבה סביב המעשה מאוד חשובה.
ביטוי יותר מעשי למאמר הבעש"ט מופיע אצל נינו, ר' נחמן מברסלב**:
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות"
לאור כך, ננסה להבין מה ההבדל בין שני צורות שימוש העבד של רבו – שלא על מנת ועל מנת לקבל פרס.
שכן לכאורה מדובר באותם מעשים, אך במחשבות שונות.
כעבדים המשמשין
מסביר ר' שמשון בן רפאל הירש:
עבד אמנם ממלא רצון אדונו, אך שמש(=משרת) של אדון הוא ממש קרוב לאדון.
"וכך דעת אנטיגונוס, יהיה יחסנו אל ה' בכל עבודת חיינו לפניו" = לפני ה', קרוב לה'!
וכאן עומד הרש"ר הירש על ההבדל בין העובד על מנת לקבל פרס והעובד שלא על מנת לקבל פרס:
· העובד על מנת – עסוק בפרס. כל מחשבתו נתונה בפרס.
· העובד שלא על מנת – עסוק ברצון רבו. הקרבה הזאת לרבו היא הנותנת לו סיפוק והוא אינו מחפש סיפוק אחר.
יוצא, שהעובד על מנת לקבל פרס מפספס את העיקר, והיא הקרבה לה'.
לעומתו, העובד שלא על מנת לקבל פרס, שרוי כל ימיו לפני ה'.
אולם, ישנו חיסרון בלהיות שמש לעומת עבד, עליה עונה החלק האחרון במשנה.
ויהי מורא שמים עליכם – בדרך העולם, ככול שעבד קרוב לרבו הוא פחות ירא ממנו.
אך כלפי ה' אנו נדרשים לתוספת יראה בקורבנו אליו. "בקורבי אקדש".
קישור לשירו של סיני תור, דרשתי קרבתך
(מילות השיר לקוחות משיר של ר' יהודה הלוי***)
הרחבה היסטורית
*הבעל שם טוב – ר' ישראל בן אליעזר (כ 1690-1760), מייסד תנועת החסידות במזרח אירופה ומנהיגה הראשון.
רבי ישראל מצא לו את חינוכו באופן עצמאי. רגיל היה להתבודד בין ההרים ובתוך היערות, ושם היה נפגש עם אחדים מבין חבורת הצדיקים הנסתרים שהיו לומדים אתו תורה.
הם היו נוהגים לשוטט בערים בהן חיו בני ישראל והיו מעודדים אותם ועוזרים להם מבחינה גשמית ורוחנית.
בראש השנה שנת תק"ז (סוף 1746) עשה הבעל שם טוב עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח.
שאל הבעל שם טוב את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר" (= מתי יבוא האדון?)
ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כשכוונתו על מעיינות תורת החסידות, אותם גילה הבעל שם טוב.
**רבי נחמן מברסלב (נחמן מאומן (נפטר לפני כ 200 שנה ( 1772-1810) היה אדמו"ר בדור הרביעי לחסידות (נינו של הבעש"ט. סבתו היתה בתו של הבעש"ט), מורה רוחני ומייסד חסידות ברסלב.
בין משפטיו המפורסמים:
- "אי אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך אדם בו מעולם, אעפ"י שהוא דרך ישן מאוד אעפ"כ הוא חדש לגמרי" (שבחי מוהר"ן, עניין המחלוקת א, שם, יז טור א)
- "ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל". (ליקוטי מוהר"ן תנינא מח')
- "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל."
למעשה, המשפט שצוטט לעיל "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות" הנו גרסה חדשנית למה שאמר ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן:
"כי עקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב בשכל, שם כל האדם." (ליקוטי מוהר"ן א' כ"א).
משפט שתואם להפליא את דברי אבי סבתו, הבעש"ט.
***ר' יהודה הלוי – ר' יהודה בן שמואל הלוי (הריה"ל) (1075-1141) היה מגדולי המשוררים וההוגים היהודיים בימי הביניים:
נולד בטולדו שבצפון ספרד. לפרנסתו עסק במסחר וברפואה. כיום מצויים בידינו כ 750 שירים מפרי עטו.
חיבר את ספר הכוזרי – ספר המתאר מסע של מלך כוזר בחיפוש אחר הדת האמיתית.
(המסע החל בעקבות חלום שחלם בלילה, בו נאמר לו "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים")
הגאון מוילנא אמר על ספר הכוזרי "שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל תלויים בו"
משנה ג
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם: