פרק א | משנה ב
שדה חרוש, The Garden Route, דרום אפריקה צלם: אוריאל אודס © (מקום בו שלומית ואני טיילנו)
לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה- שמעון הצדיק היה אחרון אנשי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר- כך היה רגיל לאמר, היה שגור בפיו.
על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים- שלושת הדברים העיקריים, שלשמם נברא האדם בעולם, הם:
א) לימוד תורה.
ב) קיום מצוות שבין אדם למקום.
ג) קיום מצוות שבין אדם לחברו.
(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה' מאת ר' יחיאל וינרוט)
מי היה שמעון הצדיק?
שמעון הצדיק, תלמיד עזרא הסופר וכהן גדול במשך 40 שנה, הנהיג את הקהילה היהודית בארץ בתקופה היסטורית סוערת.
כפועל יוצא מכיבושיו של אלכסנדר מוקדון, השלטון בישראל כבר לא היה שלטון יהודי עצמאי ורוחות חזקות של תרבות יוון נשבו בארץ.*
בנוסף, באותה תקופה, סוף כנסת הגדולה, הנבואה מסתלקת מעם ישראל: "הוא אלכסנדר מקדון, שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש,
מכאן ואילך, 'הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב' יז')' "(סדר עולם רבה, על דניאל יא' ג')
שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון
התלמוד [מסכת יומא דף סט עמוד א'] מתאר מפגש מרתק בין שמעון הצדיק לבין אלכסנדר מוקדון.
אלכסנדר, מגדולי המצביאים והמדינאים של העולם העתיק [ראה הרחבה] עבר מספר פעמים דרך מישור החוף בדרכו אל וחזרה ממצרים.
"בעשרים וחמשה [בטבת]... יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם."
הכותים (השומרונים) הנם כת שניסתה לחקות את מנהגי היהדות, אך במקביל המשיכו לעבוד אלילים. עקב כך העם היהודי שמר על ריחוק מהם.
כאשר היהודים החלו בבניית בית המקדש השני, הכותים ניסו למנוע זאת בכל מאודם. משכשלו, והבית הושלם, החלו הם בבניית מקדש מקביל על הר גריזים.
לימים, באחת ממסעותיו של אלכסנדר מוקדון בארץ, הכותים (תוך השמצת היהודים ונתינת שוחד) בקשו מאלכסנדר מוקדון רשות להחריב את בית המקדש בכה' בטבת.
"באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר.
כיון שעלה עמוד השחר אמר להם [אלכסדנר מוקדון לכותיים]: מי הללו?
אמרו לו: יהודים שמרדו בך.
כיון שהגיע לאנטיפטרס [מבצר אנטיפטרס, ליד ראש העין] זרחה חמה ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו"
שימו לב, אלכסנדר הגדול השתחווה לשמעון הצדיק.
"אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה?!
אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי.
אלכסנדר כל כך התפעל ממראהו של שמעון הצדיק, לבוש בבגדי כהן מחוץ למקדש (זה היה מעשה חריג, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך") שהוא השתחווה לו.
"אמר להם [אלכסנדר ליהודים]: למה באתם?
אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך עובדי כוכבים להחריבו?
אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם הרי הם מסורין בידיכם..."
וכך, בזכות מעשהו האמיץ של שמעון הצדיק ניצל המקדש.
שמעון הצדיק הוא אדם הנמצא בין 2 עולמות
בין עולם ישן של מקדש ונבואה לבין עולם חדש עם חכמת יוון.
הוא מנסה לצקת את העולם הישן בתוך העולם החדש.
כנגד תהפוכות אלו (הפסקת הנבואה, השלטון שאיננו אוטונומי וכנגד חדירת תרבות יוון ובראשה חכמת יוון), שמעון הצדיק מעמיד 3 יסודות איתנים ליהדות.
כלשון המשנה: "על שלושה דברים העולם עומד" – עומד יציב!
נעיין בדברי הרש"ר הירש** למשנה זו:
1) תורה - ידיעת חכמת ה' וידיעת רצון ה'.
2) עבודה - עבודת ה', רצון ה'.
3) גמילות חסד - עשיית חסד לטובת הזולת.
ניתן להבין מדוע 'תורה' ו 'עבודה' עומדים כנגד השפעת חכמת יוון ותרבות יוון וכן כנגד הסתלקות הנבואה. אך מדוע שמעון הצדיק מונה גם את גמילות חסדים? השאלה מתעצמת כיוון שגמילות חסדים נכללת בתוך 'עבודה'?!
אלא, יש להבין את שלושת היסודות כמקשה אחת המקיפה את כל חיי האדם.
"שלושה דברים אלו מעצבים עולמו של אדם
ומביאים לשלימות העולם
והמשתייך לו בהתאם למידת ייעודו ואופיו"
"בתורה – יוצא אדם ידי עצמו" (הוא מעמיד את דעותיו נכונה על דרך האמת)
"בעבודה – האדם יוצא ידי שמים" ( ידי חובתו כלפי שמים, מקיים את רצון ה')
"בגמילות חסדים – ידי חברו".
(רש"ר על המשנה)
ומוסיף הרש"ר ומסביר מדוע כה חשובה גמילות חסדים:
"בלי גמילות חסדים חסר לאדם הסימן הראשון והעיקרי של צלם-אלוקים. במקום שידמה לאלוקיו ולהניב ישע וברכה לעולם מסביב, יקשיח לבו לאנוכיות"
הרחבה היסטורית:
* כזכור, ר' שמעון הוא משיירי כנסת הגדולה.
הכנסת הגדולה פעלה בערך בין השנים 450 ועד ל 300 לפנה"ס.
לקראת סוף תקופה זו ( 356 ועד ל 323 לפנה"ס) עלה לבמת ההיסטוריה אחד מגדולי המצביאים והמדינאים בעת העתיקה – אלכסנדר מוקדון!
אלכסנדר, הידוע בכינויו אלכסנדר הגדול, כבש את ערי המדינה של יוון העתיקה, מוטט את האימפריה הפרסית (בעזרת צבא קטן ומתקדם טכנולוגית), כבש אזורים במרכז אסיה ואף וביבשת ההודית.
הוא איחד את כיבושיו לממלכה גדולה אשר לא האריכה ימים והתפצלה לכמה ממלכות.
לאחר הפיצול, ארץ ישראל מצאה את עצמה נתונה למאבקי שלטון בין הממלכה הסלווקית (סוריה וסביבתה) לבין הממלכה התלמית (מצרים העתיקה).
השלטון בארץ ישראל חדל להיות שלטון יהודי עצמאי.
כל הסביבה הגיאופוליטית השתנתה ועמה גם התרבות - התרבות היוונית (ההלניסטית) ובראשה, חכמת יוון, חדרה לא"י.
** הרש"ר הירש – הרב שמשון בן רפאל הירש (1808-1888), ראש הרבנים האורתודוכסיים ומנהיגה הרוחני של יהדות גרמניה.
נאבק מול תנועות הרפורמים והקונסרבטיבים המתעוררות ודגל במודרניזציה מקפת בחיים היהודיים: אורח חיים דתי קפדני והשכלה כללית ומעורבות בחיים הכלליים, אשר הגדיר כ "תורה עם דרך ארץ".
משנה ב
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: